מאירי על תענית מז

השולה דג מן הים בשבת אפילו לא צדהו מתחלה אלא שכבר נצוד מערב שבת והביאו חבל בגרונו והחזירוהו למים וזה הוציא בשבת כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו שהוא מקום חיותו חייב משום נטילת נשמה שאע"פ שאין בו דין אבר מן החי שיהא קרוי מתקן בכך מ"מ מכשירו הוא לאכילה שאין דרך בני אדם לאכלו בחיותו כך פרשוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי הרבנים פרשוה שנתנו המצודות בביבר מערב שבת ונכנסו בהם הדגים והוציאם הוא בשבת ואע"פ שאין בו משום צידה כל שיבש בו כסלע במקום חיותו ר"ל בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה:

כבר בארנו בפרק א' שכל תעניות הנגזרים מפי נשיא או אב ב"ד או מי שהכל נמשכים אחריו והרי הוא מקובל אצל הכל אבל תענית שהיחיד קובע לעצמו צריך קבלה וכבר בארנו בה הצורך בפרק א':