מאירי על תענית מג

אע"פ שדברים שבלב אינם דברים וגמר הדעת שאדם גומר בדעתו ליתן לעניים אינו נדר עד שיוציא בפה מ"מ מדת חסידים שכל שגמרו בלבם להיות לעניים לא תהא מחשבתם חוזרת לאחור אפילו היתה מחשבתם בטעות כל שנתיאשו מאותו דבר להיות לצדקה ראוי לקיימה אע"פ שאין חיוב בדבר וזהו שאמרו כאן מההיא שעתא אסחי דעתאי לצדקה:

המשנה השלישית על אלו מתריעים בכל מקום כונת המשנה לבאר הצרות שמתריעים בהם אף בשאר מקומות ואמר על צרות אלו שהוא מזכיר מתריעין בכל מקום ופירשו גדולי הרבנים שאם נראו בבבל מתריעים אף באספמיא ואיני יודע אם יאמרו כן בכל מקום שהשמועה מגעת לכאן בתוך התקופה שבשנוי התקופה האויר משתנה ואין לחוש בתקופה אחרת למאורעות שמתקופה אחרת וטעם זה ראוי לכלם חוץ מן החרב ונראה לי בו לשטתם דוקא עד מקום שהשנאה של אותם בני גייסות מגעת ובסתם הוא ממלכות למלכות וגדולי המפרשים פירשו בכל מקום ולאו דוקא סביבותיה ואף הם לא שערו הענין בכמה ונראה לי שסביבותיה הוא כמה דאת אמר בית שאן ובנותיה ר"ל כפרים קטנים שסביב העיר ובכל מקום פירושו אפילו במדינות גדולות כל שהם במחוז אחד וכן נתחדש אצלינו בדבריהם במשנה זו שהם מתריעים התרעה בלא תענית וכתבו שמשנתינו לדעת ר' עקיבא שאמר למעלה סביבותיה מתריעות ולא מתענות והקשו לעצמם ממה שאמרו מעשה שירדו בו וגזרו תענית ומה ענין תענית להתרעה עד ששברו את המשנה לומר רישא ר' עקיבא וסופא רבנן ולדעתי אין לנו לשבר את המשנה מן הסתם אלא שנראה לי בפירוש משנה זו במה שאמר בכל מקום שפירושו בכל סביבותיה ומתוך שאמר למעלה אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ואין מתריעות אומר עכשו על כל אלו שמתריעין עליהן בכל מקום ר"ל בכל סביבותיה כך נראה לי לפרש המשנה וכל מקום האמור בה לאו דוקא וכן יראה לי בזו שאע"פ שלא הזכיר כאן תענית מתענין עליהן ופירושה מתריעין עליהן מוסף על התענית ומפני שהיא מהלכת והרי כלם כאותה העיר אבל אותה שלמעלה אינה מכה מהלכת ואין תענית אלא לצרת שכניהם או מיראה על העתיד ולא שתחשב בצרה שבאה אבל מכה מהלכת אצל סביבותיה צרה שבאה היא וכל התרעה סתם ר"ל שלא נאמר עמה ואין מתענים היא מלה כללית לתענית ולהתרעה אא"כ בשבת ובנין אב לכלם מה שאמר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעים עליה מיד וזו ודאי אף תענית בכלל וכמו שאמרו בפרק ב' כשאמרו ז' לגשמים אבל על שאר צרות מתענים והולכים עד שיענו:

על השדפון פי' בתבואה ירקון בבני אדם ועל הארבה ועל החסיל בכל אלו מתענים עליהם אף במין אחד ואף בכל שהן ועל חיה רעה ועל החרב פי' על חיה רעה המשכלת בני אדם ועל החרב ר"ל על החיילות ההולכות להשחית ומעשה שירדו זקנים לירושלם לשוב לאחריהם וגזרו תענית על שנראה מלא תנור שדפון באשקלון כלומר שאירע שדפון במעט תבואה שאלו נטחנה ולשו קמח שלה לא היה בעיסה שלה אלא כמלא פי התנור למדנו שבכל שהו מתענים לאלו והוא הדין להתרעה ואף בפחות משיעור זה אלא מעשה שהיה כך היה וגדולי הרבנים חלקו בין שיעור זה לפחות ממנו ורוב מפרשים חולקים עליהם אלא שנראים לי דבריהם ממה שבגמרא דקדקו מלא פי תנור פת או מלא פי תנור תבואה שמלא פי תנור תבואה משמע כל חלל פי התנור עד שפתו העליונה והוא שיעור גדול אצל הסכלים ממלא פי תנור פת שמשמעו כמו שטחין ממנו בקרקע שכנגד פי התנור וכן שדקדקו בכסוי התנור אם שהוא מצומצם בפי התנור ונכנס בתוכו כמגופה בחבית או בדרא דריפתא דהדר ליה לתנורא כלומר בשיעור שיכול להדביק פת בעגול כל עובי פי התנור ואם כל שהוא דוקא מה להם לדקדק על זה ועוד גזרו תענית על שאכלו שני זאבים וכו' ור' יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו ואעפ"כ גזרו תענית והתרעה ובגמרא יתבאר הדין לשלוח חיות רעות אימתי מתענין עליהם:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכת"ק ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

חיה רעה בזמן שמשולחת מתריעים עליה בזמן שאינה משולחת אין מתריעים עליה כיצד נראתה בעיר וביום אפילו לאדם אחד הרי היא משולחת בעיר בלילה ובשדה ביום וכ"ש בשדה בלילה אין זו משולחת נראתה בשדה ביום וראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם או שלא ברחה מפניהם הרי זו משולחת ואם נראתה בשדה ביום והיתה סמוכה ליער אם ראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת אבל אם לא ברחה מפניהם אינה משולחת ואם היה ביער עצמו אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אא"כ טרפה שניהם ואכלה אחד מהם ואם אכלה שניהם אינה משלחת צירי רעב הוא שאחזוה והואיל ובמקומה היא עשויה היא להשביע את עצמה דירות ארעי שאלו הציידים עושים סמוך לשפת הים אפילו נראתה להם ביום וטרפה אינה משולחת אא"כ נכנסה לאיזה מקום שבבית הן בגג הן בעליה הן בתחתית ושתטרוף בבית איזה אדם אפילו תינוק שבעריסה בתלמוד המערב אמרו לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית:

חרב שאמרנו במשנה שמתענים עליו לא סוף דבר חרב שאינה של שלום כגון שבאין לכבוש ארצות או להעלות להם מס או לגזרת שמד אלא אפילו חרב של שלום כגון שנלחמו גוים עם גוים ובאה אחת מן הגייסות לעבור דרך גבולינו שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם שכל בני גייסות הזיקן מצוי והניזקים שמין להם בהקפדה ובאין לידי קטטה: