מאירי על תענית לח

כל זמן שהפירות מצויים בעיר בכדי צורך כל בני העיר אלא שהם נמכרים ביוקר מתוך שפירותיהן מצומצמים הרי זה בצורת ומתענים מ"מ אבל אין מתריעים אבל כל שאין פירותיה מצויים בכדי צרכן אע"פ שנמכרים בזול הרי זה רעב ומתענים מיד וכן אם פירות בזול ומעות ביוקר מתריעים מיד:

וכן מתריעים על האילנות אם הגיע אחד בניסן שהוא פרס הפסח ר"ל שזמן הפסח קודם הפסח ל' יום וחציו שתי שבתות שהוא א' בניסן והוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל וכשהגיע זמן זה ולא ירדו גשמים מתריעים עד שירדו גשמים הראויים להם או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע א' בתשרי ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם אא"כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה אלא שאין מתריעים עליהם בזמן הזה עד שיתענו שני וחמשי ושני בלא התרעה וכלן אין מתענים עליהם אלא בהפרכיא שלהם ר"ל כל אותו המחוז:

ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעים עליה וכן הדין בשאר החליים ובבבא קמא יתבאר שהדין כך בחכוך לח מפני שהוא כשחין פורח ואם פשט ברוב צבור מתענים ומתריעים עליו מיד אבל חיכוך יבש צועקים עליו מיד:

ומתריעים על הגובאי ומיני החגב בכל שהוא שכל שהתחיל ממנה לבא דרכה לבא הרבה אחריה וגדולי המחברים חולקין בחגב כת"ק אלא שגדולי המפרשים כתבו שמאחר שבזמן הזה אין מכירין בהן ובשמותיהן על כלם מתענים ומתריעים:

אע"פ שהשביעית אסור בעבודת קרקע מתענים על האילנות בשביעית שהרי יש מהן פרנסה עד שעת הביעור אבל הספיחים אע"פ שמן התורה היו מותרים באכילה עד הביעור כשאר פירות חכמים גזרו בהן לאיסור מפני הרמאים שהיו זורעים קטניות ותבואות ואומרים ספיחים הם כמו שבארנו ברביעי של פסח ראשון נ"א ב' ומ"מ דוקא בספיחי גנה או שדה הדומה לה שהוא מזדבל אבל ספיחים שבשדה בור מותרים שאין דרך לזרוע לשם וכן בשדה ניר שאדם נזהר מלזרוע בו דברים הללו וכן שבכרם שאין אדם רוצה לאסור כרמו מותרים ומתוך כך יש פוסקים שעל אלו מתריעים וכן מתענים על הבורות שיחים ומערות שמ"מ צרך שתיה הם ויש חולקין בדינים אלו בקצת ספרים:

המשנה השניה והיא מענין החלק השני עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ר"ל עד שתעבור הצרה ושסביבותיה מתענות ולא מתריעות ופי' בתלמוד המערב כיום הכפרים שיש בה תענית ולא התרעה ור' עקיבא אומר סביבותיה מתריעות ר"ל מתריעות בשופר ולא מתענות ופי' הטעם בתלמוד המערב כר"ה שיש בה התרעה ולא תענית והלכה כת"ק וכבר בארנו שכל הדברים הנזכרים בפרק זה הם מקרי ענינים בלתי רגילים לבא והוא שמפרש איזהו דבר שמתענים עליו ואמר שכל עיר המוציאה ה' מאות רגלי אם יצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד אינו דבר אקראי בעלמא הוא וכן בד' ימים אינו דבר וכן לפי חשבון זה כגון המוציאה אלף ו' מתים ואלף וה' מאות ט' מתים ומגדולי המחברים כתבו שאין בכלל חשבון זה נשים וקטנים וכן אמרו בתלמוד המערב בזקנים ששבתו ממלאכה וכן פי' בגמ' ענין מפלת כשנמצא תמיד מפלת במה שאין דרכה להמצא אבל במה שדרכה להמצא כגון כותלים גבוהים או רעועים יותר מדאי או שעומדים על שפת הנהר אין מתענים עליהן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה וקצת דברים באו עליה בגמרא ואלו הן: