מאירי על תענית לד

שתויי יין אסורים בעבודה ואם עשו חללו וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם עבד חלל כמו שיתבאר במקומו אבל פרועי הראש אע"פ שהן במיתה לא חללו ר"ל שלא נפסלה עבודתם שתויי יין שיעורם ברביעית ובבת אחת ויין חי ושהוא ממ' יום ואילך ואם ישן לו מעט אחריו או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ונכנס ועובד אבל אם שתה יתר מרביעית דרך ושינה מוסיפים בשכרותו ולא יכנס עד שיהיה שכרותו נפקע מכל וכל ויש צדדים אחרים בשתיית היין לכהן הבא לעבוד וכבר ביארנום בגמרא סנהדרין פרק שני:

המשנה החמשית כל הכתוב במגלת תענית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שאין ראוי לגזור בהם תענית ואומר על זה כל הכתוב במגלת תענית וכו' פי' שהחכמים כתבו כל הימים שאירע להם נס בהם ותקנו במקצתם שלא להתענות בהם אלא שמ"מ יהיו רשאים לעשות בהם הספד שההספד קל יותר מן התענית ותקנו במקצתם שיהא אסור אף בהספד לפי גודל הנס שאירע להם בו ואומר עכשו שכל אותן הימים שכתוב בהם דלא למספד ר"ל שנאסרו אף בהספד יום שלפניו גם כן אסור אבל יום שלאחריו מיהא מותר ולר' יוסי בין לפניו בין לאחריו אסור ושכתוב בהן דלא להתענאה בהון לבד שלא נאסרו בהספד אלא בתענית בין לפניו בין לאחריו מותר ולר' יוסי לפניו אסור לאחריו מותר והלכה כר' יוסי ומ"מ כל שנאסר לפניו או לאחריו דוקא בתענית אבל בהספד מותר אע"פ שכתוב בהם דלא למספד והוא שאמרו בגמרא רב אשי אמר לעולם בחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה"ה בלפניו וכמו שסיים בה וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כי"ט עצמו אלמא שלא נאסר בהספד משום יום שלפניו אלא מפני שהוא מוטל בין שני ימים טובים:

זהו באור המשנה ופסק שלה וקצת דינים באו עליה בגמרא ואלו הם:

אע"פ שהימים הכתובים במגלת תענית נאסרו ימים שלפניהם ושלאחריהם על הצד שבארנו מ"מ ימים שנאסרו מן התורה כגון ר"ח וי"ט ושבת לא נאסרו אלא הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותרים מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכים חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ומה שאמרו שאסור בתענית מן התורה פירושו כעין מן התורה וכעין מה שאמרו באסור מלאכה במועד חלו של מועד דאוריתא ומה שאמרו בו בפרק שלשה שאכלו מ"ט ב' דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירושו בפת כמו שביארנו שם:

ימי פורים נכתבו להדיא יום י"ד ויום ט"ו אחר שכן למה נכתבו במגלת תענית לאסור את של זה בזה כלומר שלא נאסרו מכח המקרא אלא כל אחד ליומו הא יום י"ד לבני כרכים ויום ט"ו לבני כפרים מכח מגלת תענית נאסרו:

הרבה זמנים הוזכרו במגלת תענית אלא שבסוגיא זו הוזכרו מהם מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה דאיתוקם תמידא ודלא למספד והענין הוא שהיו חכמים אומרים אין התמידים באים אלא משל צבור כדכתיב תשמרו לשון רבים וביתוסים אומרים משל יחיד דכתיב תעשה התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנם בכל שנה לצבור ויהא התמיד קרב משל צבור וכן הוזכר כאן מתמניא ביה עד סוף מועדיא דאיתותב חגא דשבועיא ודלא למספד והענין הוא שהיו צדוקים אומרים שאין עצרת אלא ממחרת שבת בראשית ובימים הללו נצחום וכן הוזכר כאן יום כ"ח באדר וכמו שאמרו בעשרים ותמניא ביה אתא בשרתא ליהודאי דלא יעדון מפתגמי אוריתא שגזרה מלכות הרשעה שמד שלא לעסוק בתורה ושלא למול את בניהם ושיחללו שבתות ובטלוה ביום הזה וכן הוזכר י"ג באדר משום נקנור שהיה אחד מהפרכי יונים והיה מגזם על ירושלם לרמסה ולהשחיתה ונמסר להם ביום זה וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם וכן הוזכר יום י"ב באדר משום טורינוס שהרג לולייאנוס ופפוס אחיו בלודוקיאה ולא זזו משם עד שבא דיופלי של רומי ופצעו בגזירים אלא שכבר נתבטל יום זה מפני שנהרגו בו שמעיה ואחיה ואבטליון ושאר הימים הוזכרו במקומם במגלת תענית: