מאירי על תענית כח

תעניות אלו שהן י"ג ג' ראשונות וג' אמצעיות וז' אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ"מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:

כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א' של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר' מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע"פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:

המשנה השמינית עברו אלו ז' תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ"מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:

בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:

אע"פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ"מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:

אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא"כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס' מגילה יתבאר ענין זה יותר: ונשלם הפרק תהלה לאל: