מאירי על תענית טז

צבור שארעה להם צרה מחדשת חייבים להתעורר עליה ולגזור תענית על הדרכים שהתבאר ואם ארעו שתי צרות ביחד אין רשאים להתפלל על שתיהן כאחד אלא יתפללו על הגדולה שבהן עד שיענו עליה שנאמר ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכן ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא ואם אחת מהן כוללת את חברתה מתפללים עליה והרי האחרת בכלל והוא שאמרו בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרויהו תרתי מן שמיא לא יהבי אלא ניבעי אמותנא וכפנא נסבליה ואמר להו ר' שמואל בר נחמני נבעי אכפנא דכי יהיב רחמנא שבעא לחיי יהיב ומתוך כך היו רבותי גוערים בשם קצת רבני נרבונא באלו החזנים שבתענית של גשמים שמערבין בפסוקי דרחמי פסוקים של נקמת האויבים וכיוצא באלו:

יחיד או צבור שארעה להם סבה המונעתם מלעשות מצוה או מעשה שמחויבים לעשותו יהיו מתכונים להיות מחשבתם נקייה לעשות אותו כל זמן שיהיה בידם לעשותו כגון אם הוא עני ואי אפשר לו לעשות צדקה יהא מחשבתו מתעוררת בעצמו תמיד על ענין הצדקה ותועלתה ושיעשה כראוי לו ממנה כל זמן שיהיה בידו ספק לעשות וכל כיוצא בזה ותהא בכך שכר מחשבתו שמור לו כמעשה ועל דרך זה אמרו בכאן בדורות הראשונים שגזרו עליהם שמד שלא להתענות וגמרו ביניהם להיות מקבלים עליהם תענית מעכשו כשיבטל השמד והביאוה מן המקרא שנאמר בדניאל מן היום אשר שמת לבך להתענות לפני י"י אלהיך נשמעו דבריך מן היום אשר התענית לא נאמר אלא מן היום אשר שמת לבך: