מאירי על סוכה צט

החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג והם מטילים לתוך כל ספל וספל מבלאי מכנסי הכהנים ומהימייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה אמר הר"ם חליל הוא כלי מכלי שיר הנקרא בלשון ערבי מזמאר והיו שם מינים רבים מכלי הנגון אבל לפי שזה הוא העקר בשיר נתיחס אליו ובית השואבה שם המקום שהיו מתקנין לשמחה וקראו לו זה השם משום ושאבתם מים בששון תקון גדול רצה בו גדול התועלת והוא כי הם מתקנים מקום לנשים ומקום מובדל לאנשים ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים גבוה עליו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים וכשאצייר העזרה בכללה במקומה יתבאר לך עזרת נשים וזולתה מן המקומות החסידים ואנשי המעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות ואומרי' לפני' דברי תושבחות והלויים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת הנשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים שעליהם הלויים עומדין בשיר עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים ושתי חצוצרות בידים קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה העשירית תקעו והריעו ותקעו היו תוקעים והולכים עד שמגיעי' לשער היוצא למזרח הפכו פניהם למערב ואמרו אבותינו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוי' קדמה לשמש אנו ליה וליה עינינו ר' יהודה אומר שונין אותה לומר אנו ליה וליה עינינו ואמרם אנו ליה וליה עינינו קצר בדבר ולשונם היה כך אנו ליה ועינינו ליה מיחלות:

אמר המאירי החליל חמשה וששה שהרי אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט וא"כ כל שלא חל יו"ט הראשון בשבת נדחה משום שבת ומשום יו"ט ואין מחללין בו אלא חמשה ימים ואם שבת בראשון הרי לא נדחה אלא יום אחד ונשארו ששה ופירשו בו דוקא בחליל של שואבה כמו שביארנו במשנת לולב וערבה ולא היה בא אלא לשמחה יתרה ומתוך כך אינו דוחה שבת אבל חליל של קרבן דוחה שבת שעבודה היא וענין חליל לקרבן הוא שעומדים לויים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן ואע"פ שעיקר שירה זו בפה ובמזמורים שאומרים בנגינה והכלי אינו בא אלא ליפות את השיר ולנאותו מ"מ הואיל וסרך מצוה היא ואין בה אלא שבות הותרו להם אע"פ שאינה עבודה אחר שאין בהם עיקר שירה ושירה זו שבכלי הנגון הוא שהיו אחרים מלבד אותם המשוררים הן לויים הן ישראלים כמו שיתבאר בגמרא עומדים לשם ומנגנים בכלי שיר בנבלים ובחלילים וכנורות וחצוצרות וצלצל אחד ופירשו במסכת ערכין י' א' שבשנים עשר יום בשנה היה חליל מכה לפני המזבח בשעת ניסוך היין לתמיד של שחר ולתמיד של בין הערבים ואלו הם בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ובראשון של פסח ובעצרת ובשמנת ימי החג וחליל זה הוא שדוחה שבת אבל של שואבה אינו דוחה שבת והוא שאמרו חמשה וששה:

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו ר"ל שמחה שלימה והוא שהיו נוהגים שמחה יתירה על שם ושאבתם מים בששון והזכיר סדר הנהגתם והוא שבמוצאי יו"ט ראשון של חג שהוא תחלת חול המועד והיו יכולים לעשות קצת מלאכה כגון הפקעת המייניהם לפתילות והוצאת זיזים בכותלים לצורך הנשים כמו שיתבאר יורדים הכהנים מעזרתם ומעזרת ישראל לעזרת נשים שהיא למטה בשפוע ההר ומתקנין שם תקון גדול ופירשו בגמרא שהיו מוציאים זיזים מכותליה ובונין עליהם גזוזטראות לעמוד שם הנשים ואע"פ שהבנין כולו על ידי נביא היה ולא היה להם להוסיף סמכו בה בבנין עראי לגדור פרצות שלא להקל ראש להעמיד אנשים ונשים בערבוביא שהרי אף בענין הספד נרמז וספדה הארץ משפחות משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ומנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים בראש כל מנורה ומנורה וארבע סולמות לכל מנורה ומנורה סולם לכל ספל וספל וארבעה ילדים מפרחי כהונה בידיהם כדי שמן שכל אחד מחזיק מאה ועשרים לוג שהם חמשה סאין והיה כל אחד מטיל כדו בספל ופירשו בברייתא שגבהה של מנורה חמשים אמה הא למדת כחם של פרחי כהונה שהיה אחד מביאם של חמש סאין ועולה בסולם גבוה:

מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם ר"ל של כהנים הדיוטות היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לשמחת בית השואבה ר"ל שעושין מהן פתילות ואע"פ שאבנטיהן היה צמר מעורב בהם כמו שביארנו במסכת יומא מתוך שהיו מרבים לא היו חוששין אבל למנורה לא היו מדליקין אלא בכתנותיהם שהיו פשתן שכל שיש בו צמר אין מדליקין בו למנורה מפני שאינם נדלקים יפה וכתיב להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מחמת עצמה ולא מחמת דבר אחר:

ולא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה שהמנורות היו גבוהות והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר ופי' בגמ' שהאשה בוררת חטים לאור בית השואבה ופירשו בה קצת מפרשים שלא בוררת דוקא שהרי אמרו קול וריח ומראה אין בהם משום מעילה מעילה הוא דלית בהו הא איסורא איכא אלא שיכולה היתה לברור:

חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים שם באבוקות של אור וזורקים כלפי מעלה ומקבלין אותם ויש שהיו בקיאים לעשות כן בארבע אבוקות או בשמנה זורק זו ומקבל זו ואומרין דברי תושבחות ופי' בגמ' שהחסידים ואנשי מעשה היו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו הערה למי שנעשה צדיק מעיקרו לעורר שמחתו על אותו ענין שתהא שמחתו שמחת מצוה ולא שמחת הדיוטות וקלות ראש ובעלי תשובה [היו אומרים] אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו כלומר על ילדותנו ויש קורין שכפרה מלשון כפירה כלומר שכפרה במעשה הילדות כענין מה שפירשו רבים גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו כלומר שאם זך וישר פעלו התנכר במעשה הילדות וחכמים שבהם היו דורשים להם שיזהרו מלחטוא ולא יהא טינא בלבם לרוב השמחה והוא שהיה אחד מהם אומר על שם הקב"ה אם אני כאן הכל כאן כלומר אם אני משרה שכינתי ביניהם הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן והרי זה תלוי בכונתם ורעיון לבם:

והלויים מנגנים בכנורות ובנבלים ובצלצלים ובכלי שיר הרבה אין מספר:

חמש עשרה מעלות היו יורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה מעלות שבספר תהלים אורך המעלה על פני רוחב כל העזרה ורוחב המעלה חצי אמה וכן גבהה חצי אמה ועליה היו הלויים עומדים לשיר זה של שואבה אבל לשיר של קרבן היו עומדים בדוכן אצל המזבח:

עמדו שני כהנים על שער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר והוא אותו גביני כרוז שקורא סמוך לעמוד השחר להעמיד כהנים ולויים לדוכנם וישראל למעמדם תקעו והריעו ותקעו לסימן שילכו למלאות לניסוך מן השילוח והיו יורדים באותן המעלות וכשהיו מגיעים למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה ר"ל לקרקע עזרת נשים תקעו והריעו ותקעו פעם אחרת והאריכו באלו האחרונות יותר מן הראשונות עד שהגיעו לשער היוצא מעזרת נשים להר הבית ומשפילים ויורדים לצד המזרח וכשיצאו הפכו פניהם למערב לצד העזרות וההיכל והיו אומרים אבותינו שהיו במקום הזה בבית ראשון היו הופכים אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה שהיו מעובדי החמה אבל אנו ליה עינינו ור' יהודה חולק לומר שכופלים היו בלשון זה והקשו לו בגמרא ממה שאמרו מודים מודים משתקין אותו ותירצו אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות ונמצא שאינו מחזירו אלא לענין אחר ואין בענין זה חשש הודאה לשתי רשויות ואח"כ היו נפרדים משם והולכים למים בשירות ותשבחות וממלאים ותדע שמכוונים היו שלא יכנסו למקדש עם המים עד שיאור היום וכן התבאר במס' זבחים: