מאירי על סוכה צג

שביעי של פסח אינו רגל בפני עצמו [ואין אומרין בו זמן אבל שמיני של חג רגל בפני עצמו] ואומרין בו זמן והוא שאמרו שמיני של חג פז"ר קש"ב ר"ל פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו קרבן בפני עצמו שיר בפני עצמו ברכה בפני עצמה וביאור הדברים פייס בפני עצמו ר"ל גורל שהיו נוהגים להטיל במקדש גורל בין הכהנים מי מהם יקריב כדי שלא יקנאו זה לזה בהקרבתם והוא הוא לשון פייס שמפייס ביניהם להסיר קנאה מפניהם ופייס זה היה נעשה בהוצאת אצבעותיהם ונספרים אחד אחד ואותו שכלה בו אותו חשבון שיצא מפי המפייס הוא הזוכה כמו שהתבאר במסכת יומא כ"ה א' וכבר ידעת ששבעים פרים היו קרבים בשבעת ימי החג י"ג בראשון וי"ב בשני וי"א בשלישי הרי ל"ו י' ברביעי וט' בחמישי וח' בששי הרי כ"ז ול"ו וכ"ז הרי ס"ג וז' בשביעי הרי ע' ובראשון של חג היו מפייסין לראשי המשמרות מי מקריב פרים ושוב אין פייס לפרים אלא כל המשמרות שוות בו והוא שביום ראשון מתחילין מאותה שזכתה ומקרבת היום פר אחד ומשמרה הסמוכה לה מקרבת פר שני ונמצא שי"ג משמרות הרצופות זו לזו כסדרו מנינם הקריבו פר ביום ראשון ושאר הקרבנות מתחלקין לי"א משמרות הנשארות והוא שמשמרת י"ד ומשמרת ט"ו מקרבת כל אחת מהן איל שהרי שני אילים היו שם ומשמרת י"ו לשעיר ונשארו שמנה משמרות לי"ד כבשים מקריבין שש משמרות שנים שנים ושתי משמרות אחד אחד ומי שהקריב היום פר אינו מקריב פר למחר אלא אותן י"א משמרות שלא הקריבו אתמול פר מיחדים אותם בשני להקרבת פר ונשאר פר אחד שהרי י"ב פרים היו בשני ומקריבתו משמרה שזכתה בהן אתמול וכן חוזרין חלילה עד תשלום דשבעים ונמצא בשביעי שעשרים ושתים משמרות שלשו בפרים שהם ס"ו ושתים מהם הקריבו שנים שנים ובשמיני של חג שלא היו מקריבים אלא פר אחד היה ראוי להטילו לאותה משמרה הסמוכה לאותה שסיימה אתמול בהם או שיפייסו בו שתיהן ולא יפייסו שאר משמרות ואינו כן אלא פייס בפני עצמו ואינו נגרר אמר פייס ראשון אלא כל המשמרות מפייסות בו כבשאר הרגלים ואפשר שתזכה בו אחת מאותן שכבר שלשו וי"מ שאף בפרים לא היו מפייסים אלא שהיו מתחילין להקריב המשמרות כסדר שהן כתובות בדברי הימים יהויריב [ידעיה] וחרים וכולן על הסדר האמור ונמצא שאין בכל שבעת ימי החג שום פייס כלל ולי נראה כפי' ראשון ממה שאמרו פייס בפני עצמו ואלמא שאף באיזה משאר הימים היה שם פייס והוא יום ראשון שאלמלא כן היה לו לומר בשמיני היו מפייסין ולא שיאמר פייס בפני עצמו ואף בברייתא אמרו ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר לא היה פייס אלא ביום ראשון בלבד ולא בכל שבעת הימים של חג ולמדת שביום ראשון מיהא היה פייס וודאי אותו פייס היה לפרים וכבר הרחבנו את הדברים בביאור דבר זה בראשון של ראש השנה:

זמן בפני עצמו שאומרין בו זמן:

רגל בפני עצמו פירשו בו גדולי הפוסקים לענין אבלות שלשים שהוא נחשב לשבעה ואם מת ערב החג הרי ערב החג שבעה וחג שבעה וחג שבעה ושמיני עצרת שבעה הרי כאן כ"א יום ואין צריך להשלים אלא תשעה ימים ודאי כך היא כמו שביארנוהו עם מה שיש לפקפק בו במסכת מועד קטן אלא שלענין פירוש אינך נראה שאם כן מה חדש רבינא ללמדנו דין זה במסכת מועד קטן וכמי שאמרו שם אמר רבינא יום אחד לפני החג וחג ושמיני עצרת הרי כאן כ"א יום ומתוך כך י"מ בו רגל בפני עצמו שאין בו סוכה ולולב ואין נראה כן שהרי אף שאר הימים בגבולין אינן מה"ת בתורת לולב ואף הפסח אין חיוב מצה ומרור אלא בראשון אלא שעיקר הפירוש רגל בפני עצמו להיותו טעון לינה שכל המביא קרבן טעון לינה בירושלים לכבוד היום וכשם ששאר מועדות טעונין לינה בירושלים כמו שביארנו בראשון של ראש השנה כך [שמ"ע טעון לינה בירושלם] והוא שאמרו בסוגיא זו שמיני רגל בפ"ע הוא שהוא טעון קרבן ושיר ברכה ולינה ולא חשיב באלו הפייס מפני שהוא בכלל הקרבן וכן זמן בכלל ברכה ונמצא שבפז"ר קש"ב לא נחשב בו לינה וודאי הוא הוא ענין רגל בפני עצמו וי"מ למה שנאמר בחגיגה שאם חגג בראשון אינו חוגג בשמיני אבל אם לא חגג בראשון יש לו תשלומין כל שבעה ואף בשמיני ומ"מ אמרו שאם היה חיגר בראשון ונתפשט בשני או בשלישי או באיזה משאר הימים שאין כאן תשלומין שמאחר שאין חגיגה או שמחה באה בשאר הימים אלא מתורת תשלומין כל שהיה פטור בראשון אין מקום לתשלומין ואין תשלומין אלא למי שמתחייב ושגג ולא (הכ"ר) [הביא] ולימד עכשיו ששמיני עצרת אינו בדין זה אלא רגל בפ"ע הוא וכל שלא הביא בראשון אע"פ שנמנע מצד שהיה פטור בכך מביא בשמיני שאע"פ שאם הביא בראשון אינו מביא בשמיני מ"מ רגל הוא לענין שאם לא הביא בראשון מביא [בשמיני] ואע"פ שלא נתחייב בראשון וי"מ אותו לענין בל תאחר ואינו כלום:

ולענין נדרים מיהא שמיני עצרת דינו כחג וכן היא שנויה בתלמוד המערב בפרק הנודר מן המבושל ומדין הכלל הידוע בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ונסח דבריהם ר' יוחנן אמר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ר' יאשיה אומר בנדרים הלך אחר לשון תורה מה נפיק מביניהון קונם יין שאני טועם בחג על דעתיה דר"י אסור על דעתיה דר' יאשיה מותר אף ר' יאשיה מודה שהוא אסור לא אמרה אלא לחומרין:

קרבן בפני עצמו שאילו היה נגרר אחר קרבנות שאר הימים היה דינו בששה פרים ואין בו אלא פר אחד:

שיר בפני עצמו שאינו משיר סדר החג שהוא מפורש בפרק אחרון שבראשון אומר הבו לה' בני אילים ובשני ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי בשלישי מי יקום לי עם מרעים ברביעי בינו בוערים בעם בחמישי הסירותי מסבל שכמו בששי ימוטו כל מוסדי ארץ בשביעי מזמור שיר ליום השבת וכשחל שבת באמצע החג היה שיר של אותו יום נדחה עד למחר ואומרין שיר של שבת וכן נדחה שיר של כל יום למחרתו על הדרך שיתבאר ובשמיני אין אומרין נחזור חלילה לומר שיר של יום ראשון ר"ל הבו לה' בני אילים אלא שיר בפני עצמו ועיקר הפירוש שכל מזמורים אלו הם מענין החג אם מענין שמחה אם מענין מתנות עניים על שם שהוא חג האסיף ובשמיני על שם עצמו לבד ופירשוהו במסכת סופרים למנצח על השמינית וי"מ שביום ראשון אומר מזמור שלם ובשאר הימים אין שם מזמור שלם עד השמיני ואין נראה כן:

ברכה בפני עצמה שאינו אומר את יום חג הסוכות אלא את יום השמיני חג העצרת הזה וי"מ ברכת המלך שהיו מברכין אותו בכל יום טוב ויש דברים שאינו קרוי בהם רגל בפני עצמו והוא שאם לא חג ביום ראשון ר"ל שלמי חגיגה מביאין בשני מתורת תשלומי ראשון ואפי' לא הביאם כל שבעה מביאים בשמיני והרי הוא בכלל החג לענין זה וי"מ לענין זה ענין לינה שהזכרנו שאם לא הביא שלמי חגיגה בחג והביאם בשמיני טעון לינה ומ"מ אנו פירשנוה אף בלא תשלומין וכבר ביארנו ענין זה במסכת ראש השנה ובמסכת חגיגה:

ניסוך המים אינו אלא בתמיד של שחר והוא כל שבעה ובשלשה לוגין כמו שיתבאר אבל שמיני עצרת אין בו ניסוך המים:

מצה לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות ומכל מקום איסור חמץ וכרת שבו כל שבעה כמו שיתבאר במקומו:

קרבנות החג פרים ואילים וכבשים ושעיר כולן מעכבין זה את זה שאם חסר אחד מהם לא יצא אף ידי אותם שקרב וי"מ שאין מקריבין אותם כלל: