מאירי על סוכה נה

לעולם יהא אדם ירא בהוראה ושלא לסמוך על סברתו אלא אחר העיון הגדול ולא יהא בטוח בעצמו להורות אלא במה ששמע מפי רבו או שהוא מקובל בו מפי חכם דרך הערה אמרו בר' אליעזר הגדול ששאלוהו שלשים הלכות בשתים עשרה אמר להם שמעתי ובשמנה עשרה לא שמעתי עד שאמרו לו וכי כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם מעולם לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי ונתגלגלו מזה לספר בשבחו של רבן יוחנן בן זכאי שלא שח שיחת חולין מעולם ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת עראי ולא שינת קבע ולא הרהר במבואות המטונפות ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא אמר הגיע עת לעמוד חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים ולא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים גזרות שוות תקופות וגימטראות שנכללו בהם חכמות גדולות בשיעור ומספר ותשבורת ממשלות כובסים וממשלות שועלים להדריך במשליהם ההמון שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ר"ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה ואף דקדוקים קלים העתידים להתחדש עליו בדורות הבאים וזמן האחרונים הכל נתגלה לו לרוב שלימותו ועליו נאמר להנחיל אהבי יש:

המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי ג"כ והוא שאמר מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן בן החורונית ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראייה אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל (הזקן) [הקטן] אמר הר"ם אמר השם ית' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים וקטן שאינו צריך לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג הנערים הקטנים ואין הלכה כבית שמאי שהחמיר וחייב בסוכה לזכרים כולם בכל השנים:

אמר המאירי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורונית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר ואמרו להם [ב"ש משם ראי'] אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך וכבר ביארנו שנחלקו בסוכה גדולה ומגזרת שמא ימשך אחר שולחנו ובקטנה ומצד עצמה אם כשרה ואם פסולה ופסקנו כבית שמאי בשתיהן וכבר ביארנו הכל בפרק ראשון ולא נתחדש על משנה זו דבר:

המשנה השמינית והיא חוזרת לענין החלק השלישי ושלא כסדר נכתבה והוא שאמר נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה פי' נשים מצד שהסוכה מצות עשה שהזמן גרמא ואע"פ שחייבות במצה אין חייבות בסוכה ועבדים מפני שהם שוים לנשים וקטנים מפני שאינם בני חיוב ומ"מ באין צריכים לאמן חייבים מתורת חינוך ופי' בגמ' ששיעור זה כל שניעור ואינו קורא אמא אמא והיא הגעת חנוך לענין זה ואע"פ שמצינו בהרבה דברים שיעור אחר לחנוך הכל לפי מה שהוא הענין יודע לנענע בענין לולב יודע להתעטף לענין ציצית וכן הכל לפי מה שהוא כמו שביארנו במסכת חגיגה:

מעשה בשמאי הזקן וכו' כלומר שהוא מחמיר בכל קטן להושיבו בסוכה וכשילדה כלתו פיחת את המעזיבה וסכך עליה והלכה כתנא קמא ובגמרא יתבאר שהנשים חייבות בתוספת עינוי של יום הכפורים אע"פ שאין בו בתורה עונש ואזהרה וסמכוה בגמרא מן המקרא האזרח לרבות נשים אזרחיות שחייבות בענוי ר"ל שאף הן אזרחיות ר"ל מזרע אברהם שנקרא אזרחי:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: