מאירי על סוכה כא

הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס ר"ל מלשון קשואים והוא הדין לכל מחובר ומדכתיב באספך מגרנך ומיקבך דבר הנאסף מן הגורן ומן היקב אלא שהוא תופש את אלו מפני שדרכם בזמורות ארוכות שאדם יכול להדלותם כרצונו על כל משך הסוכה ואמר עליהם שאם סכך על גבם פסולה ואם היה הסיכוך הרבה מהם וכשחבטם או קצצם ונענעם אח"כ כשרה הכל כמו שפירשנו למעלה וי"מ וסיכך על גבם או סכך על גבם שתחילה הוא פוסל סיכוך במחובר ולבסוף אף בתלוש עם עירוב מחובר על הדרכים שביארנו ואף בתלוש צריך נענוע אחר שלא נעשה בשעת עשייתו לשם צל זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה וכן כל דבר שאין גידולו מן הארץ ר"ל בצמיחה כגון מתכות ועצמות ועורות ואבנים וצרורות אין מסככין בו שאין מסככין אלא בדבר שיש בו שני דברים אלו ר"ל שיהא גידולו מן הארץ ושיהא דבר שאינו מקבל טומאה והוא שאמרו בתלמוד המערב בעורות שאינן עבודים שאע"פ שאין מקבלין טומאה מצד שאינן עבודין אין מסככין בהם אחר שהעור אין גידולו מן הארץ ואע"פ שלענין מעשר אמרו מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע דאלמא שבקר וצאן גדולי קרקע מ"מ גדולי קרקע לחוד וגדולו מן הארץ לחוד ואין גדולו מן הארץ נאמר אלא בדבר הצומח וכעין מה שאמרו מירבא מארעא רבו מינק מארעא לא ינקי והוא שאמרו במציעא פרק פועלים פ"ט א' מה דיש דבר שגדולו מן הארץ וכו' יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא בהמה אינה בכלל גידולו מן הארץ אע"פ שהיא בכלל גידולי קרקע ומה שאמרו בסוגיא זו מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ פירשו גדולי הרבנים שזו היא שהשיבוהו אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' עד שהביאוה מבאספך וכו' ומאחר שנדחית אף היא נדחית לענין שאינה נקראת גידולו מן הארץ אלא שהיא קרויה גידולי קרקע על צד שהיא גדלה בארץ ובמרעה שלה לפרנסתה מה שאין כן בדגים ומלח וכמהין ופטריות כמו שביארנו בשלישי של עירובין ומ"מ יש גורסין במשנתנו זה הכלל דבר שאינו מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ מסככין בו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין בו ודבר המקבל טומאה כגון כלים ואוכלין ובגדים וגידולו מן הארץ פירושו שהוא מחובר כגון גפן ודלעת שהם מחוברים והדלן על הסכך ולשיטה זו מסככין בעורות קודם עיבודן שהרי אין מקבלין טומאה ואין גידולן מן הארץ ומ"מ סוגיא זו שוברת דבריהם לגמרי שהרי נאמר בה ואיד יעלה וגו' מה איד דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ וכו' אלא שהם משבשים אותה וגורסין כשיטתם ואין הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצדדים שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

נויי סוכה אסור להסתפק מהם עד מוצאי יו"ט אחרון של חג ר"ל שמיני עצרת ולקצת גדולי הדור ראיתי שאסרום בחג עצמו משום בזויי מצוה וביום טוב אחרון משום מוקצה שמאחר שהוקצה לבין השמשות של שמיני הוקצה לכל היום שאיסור מוקצה של בין השמשות אסור לכל יומא בשבת או יום טוב ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו והוא שיאמר מערב יו"ט איני בודל מהם כל בין השמשות שנמצא שלא חלה עליהם קדושה בין השמשות כלל ובעצי סוכה לדעתנו אין תנאי מועיל בהם כמו שכתבנו במסכת ביצה ולקצת חכמי הדור ראיתי כמכריעים שעצי סוכה אין תנאי מועיל בהם לחג הסוכות ומ"מ מועיל הוא לשמיני שאין איסורם בו מן התורה אלא מתורת מוקצה שמתוך שהוקצה לבין השמשות של כניסת שמיני הוקצה לכל היום ובגולה אף בתשיעי כן אלא שאף הם פירשוה בסוכה רעועה ושנפלה מאליה שאם לא נפלה הרי יש כאן סתירת אהל ואין תנאי לסתירת אהל ואם נפלה והיתה בריאה מקודם נפילתה אין תנאי מועיל בה למה שאין דעתו של אדם כלל עליו והרי זה ככוס וקערה ועששית שאסורים אף לר' שמעון אף לאחר שכבו ולדעתנו אף בחג הוא מתורת מוקצה למצותו ומוקצה זה מן התורה כמו שביארנו במסכת יו"ט:

נויי סוכה היורדים לתוך עשרה אין ממעטין שהנוי שלהם מפקיע שם דירה סרוחה מהם אבל מן הצד אם מיעטו את רחבה משבעה על שבעה ממעטין ופסולה שהרי עכשיו אינה ראויה לישב בה כלל:

נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה ר"ל שרחוקים מן הסכך ארבעה טפחים ויש בהם רוחב שבעה על שבעה וצלתן מרובה מחמתן אין אלו טפלים אצל הסכך ליקרא נויי סוכה אלא מקום חשוב הם בפני עצמם והרי זה סוכה תחת הסוכה וכל שכן שהוא סכך פסול ואין בזה חלוק בין סוכה גבוהה הרבה לשאינה גבוהה אלא עשרה טפחים וגדולי הרבנים פירשוה בגבוהה עשרה ויורדים לתוך ששה ואין הדברים נראין:

חכם שדעתו באיזה דבר לאיסור ויש חכם אחר שכמותו שהוא מתיר ונתארח זה האוסר עם המתיר והניח לפניו מאותו דבר שנחלקו עליו אין יוהרא אצל זה אם אינו אוכל ממנו וכן כל כיוצא בזה והוא שאמרו כאן ברב נחמן שהיה מכשיר בנויי סוכה המופלגין מפני שהיה סובר שאף בריחוק ארבעה הם טפלים אצל הסכך ונתארחו עמו רב חסדא ורבה שהיו פוסלים והאכילם בסוכה שנוייה מופלגים ולא אמרו לו דבר ושאל להם הדרי רבנן משמעתייהו ואמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטירינן כלומר שאלמלא כן לא היינו אוכלים או ישנים בה:

ולמדנו ממנה גם כן שכל שלוחי מצוה אע"פ שבמקום שמתעכבים לאכול מוצאים סוכה לאכול בה אין צריכין לטרוח בכך שהרי אלו ודאי במקומו של ריש גלותא סוכה אחרת היו מוצאים ואעפ"כ לא טרחו בכך ולא סוף דבר בשהליכתם אצל הסוכה מעכבתם מן המצוה שהם הולכים לעשותה או מאחרתם אלא אף כשאינם מתאחרים בהליכתם אצל הסוכה כלל שהרי אלו ודאי מן הסתם לא היו מתעכבים בסוכה אחרת יותר ממה שהיו מתעכבים באותה סוכה של ריש גלותא ואעפ"כ לא טרחו בכך:

הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו מטעם סוכה בתוך סוכה שהרי לצורך הוא מניחה ודוקא בשיש לה גג ושגבוהה עשרה הא אם אין לה גג אין שם סכך עליו ואפילו גבוהה עשרה מותר וכן אם אינה גבוהה עשרה אין לה חשיבות כלל להיות עליו שם סכך ומותר אף ביש לה גג נמצא שאין פיסולה אלא ביש לה גג וגבוהה עשרה ומה שאמרו הישן תחת המיטה לא יצא פירושו בגבוהה עשרה ומ"מ נקליטין קבועים חמורים יותר מכילה וכל שגבוהים עשרה אע"פ שאין להם גג פסול וכן קינופות קבועים אף יותר מנקליטין ויש להם גג כמו שביארנו ואע"פ שאין גבוהים עשרה פסולה וכן סוכה על גבי סוכה אע"פ שאין התחתונה גבוהה עשרה פסולה כמו שביארנו למעלה מפני שהיא קבועה הרבה ומ"מ נקליטין שאינן קבועים אע"פ שגבוהים עשרה כשרים וזהו לדעתי מה שכתבו גדולי המחברים שאם העמיד שני עמודים ופרש סדין על גביהם אע"פ שגבוהים הרבה מותר לישן בתוכו:

הישן בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא את שמע ודוקא בשאינה גבוהה עשרה שחושבים אותה כטלית רחבה שאין צריך להדקה כנגד לבו אלא שיוציא ראשו חוץ לטלית אבל אם גבוהה עשרה הרי זה כעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא ובבית מיהא אע"פ שאין גבוה עשרה כן שקרקעיתה עושתה אהל בלא גובה עשרה וכבר ביארנוה בשלישי של ברכות:

ציצית מצות עשה שהזמן גרמא הוא שהרי לילה אינה זמן ציצית וכדכתיב וראיתם אותו ומה שאמרו כאן רמא תכלתא בפרוזמא דאינשי ביתיה ור"ל בטלית של אשתו שמא היה סובר לילה זמן ציצית ומפרש וראיתם אותו פרט לסומא ואין הלכה כן או שמא לאנשי ביתיה לאנשים:

מצות ציצית הוא שכופל חוט אחד לארבעה כשיעור ציצית של כנף אחד ותוחב ראשו אחד בכנף זה וכופלו ופוסק ראשיהן ונעשין שמנה ואח"כ קושר ואם תלאן וקשרן ואח"כ פסק ראשיהם פסולים שהרי בשעת קשירה לא היה אלא חוט אחד דכתיב גדילים תעשה לך ולא מן העשוי וכן אם הטיל ראשו לשני קרנות בבת אחת כגון שלקח חוט כשיעור שתי ציציות של שני כנפים וכפלו לארבעה והעבירו בשני כנפים דכופל חציין לקרן זה וחציין לקרן זה כל שיפסוק של כל כנף לעצמו עד שיהו שמונה קודם הקשירה כשר אע"פ שבשעת הפתיל לא היה כאן כנף אלא כנפים שאין הדבר תלוי אלא בשעת קשירת הציצית הא קשר עד שלא פסק פסולין כמו שביארנו: