מאירי על סוטה צא

פרה אדומה אין רוב שנים פוסלין בה ומ"מ צריך שתהא בת שלש שנים כדי שתהא פרה ולא עגלה ואם היתה זקנה ביותר כשרה אלא שנוהגים היו בה משלש ועד ארבע ולא היו רוצים להמתין לה יותר כדי שלא תפסל וכל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה ויתירה פרה על שאר הקדשים שהעבודה פוסלת בה מה שאין כן בקדשים ולא סוף דבר שעבד בה ממש אלא אפי' עלה עליה עול או שום משאוי אפי' כריכת השקים פסולה ובעגלה ערופה אינה פסולה עד שתמשוך באותו משאוי טפח ממקום למקום שנאמר אשר לא משכה בעול ואע"פ שבפרה לא הוזכרו בה שאר עבודות נאמר בעגלה אשר לא עובד בה ופרה למדה הימנה בגזירה שוה של עול עול ליפסל בכל העבודות כעול ומ"מ נשתנה העול משאר עבודות שהעול פוסל בהן בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ר"ל שאם קשר עליהן עול אע"פ שלא חרש פסולה בפרה מיד ובעגלה במשיכת טפח ולשון תלמוד המערב בזו עול בין לדעת בין שלא לדעת ר"ל שלא כיון לחרוש בה אלא שבאקראי הניחה לשם כגון שהיה נושאה בידו ומניחה שם להקל משאו ושאר עבודות דוקא בשעת עבודה ר"ל שאם הכניסה לדוש אינן פוסלות עד שיתחילו במלאכה וכן בכל העבודות ולשון תלמוד המערב בזה ושאר העבודות לדעת אין שלא לדעת לא ומ"מ כל שפירס עליהן בגד לצרכה כגון מפני הזבובין אינו פוסלה כמו שביארנו במסכת ע"ז:

הקדשים יש בהם שהשנים פוסלין בהן כגון אותם שכתוב בהן בני שנה ויש מהן שאין שנים פוסלין בהן וכלם אין עבודה פוסלת בהן כמו שביארנו ולא סוף דבר עבודת היתר אלא אפי' עבודת איסור כגון שחרש בה בשבת או בשור וחמור ולא סוף דבר בעוד שהיו חולין והוקדשו אלא אפי' עבד בהן משהוקדשו:

זה שביארנו במשיכת עול ששיעור פיסולה בטפח כך למדוה מדכתיב אשר לא משכה בעול כמלא עול לרחבו ומלא עול לרחבו טפח ונפקא מינה למקח וממכר ר"ל שאם מכר לו עול סתם צריך שיהא רחבו טפח:

חלל זה שעורפין עליו את העגלה כל חלל ישראל במשמע אפי' אשה או קטן עבד או שפחה זקן וסריס מנוול ומוכה שחין אפי' טרפה שהרי מ"מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות: