מאירי על סוטה פו

הרכבה והברכה יש צדדין שהן חייבין בערלה ויש צדדין שהם פטורין וכבר ביארנו ענין הרכבה והברכה והצדדין שהם חייבים בערלה או פטורים בכדי הצורך בראשון של ראש השנה ט' ב' ולענין חזרה מעורכי המלחמה כבר ביארנו במשנתנו שאינו חוזר אלא בהברכה והרכבה המחייבות בערלה ואם כן בהברכה אינה בדין חזרה אלא לאחר שנפסקה מן האם או שידוע שאינה יונקת ממנו על הדרך שביארנו שם ובהרכבה אם היא ילדה בילדה ר"ל שאף זו הראשונה שנסתבכה האחרת בתוכה עדיין לא הגיע לחלול ר"ל לשנה רביעית אין צורך להזכירה שהרי חוזר הוא מצד הראשונה ואם תאמר שהרכיב ילדה חדשה בילדה בת שתי שנים ולסוף שנה נעשית הראשונה זקנה הרי מ"מ זמן השניה נגרר אחר הראשונה ואף לענין ערלה שיעור השניה נגרר אחר הראשונה ואם ילדה בזקנה היא אף זו אינה בדין חזרה שהרי ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה אצל זקנה ואין ערלה נוהגת בה כלל ואף לנדון שלפנינו אינה בדין חזרה:

אלא על כל פנים צריך אתה להעמידה בענין שאין לו חזרה מצד הראשונה וכגון שניטעה הראשונה לסייג ולקורות ולא לכונת פירות שנמצאת הראשונה אינה נטיעה לחזור עליה ולא לחיוב ערלה שהנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה אלא אם כן נמלך עליה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות וחוזר לו משום ילדה וכן לענין ערלה חייבת שאינה בטלה אצל הראשונה הן ילדה בילדה הן ילדה בזקנה וכן הלכה ומה שאמר כאן לעולם ילדה בילדה ושנטע הראשונה לסייג ולקורות לא לומר שאם הרכיב ילדה בזקנה ונטע את הראשונה לסייג ולקורות תהא הילדה פטורה מן הערלה ושאף הוא לא יחזור אלא פירושה אף ילדה בילדה ובא ללמד שאין לו חזרה מצד הראשונה אע"פ שהיא ילדה הואיל ולסייג ולקורות ניטעה ואינו חוזר גם כן מצדה וכן מה ששאל מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה לא לומר שילדה בזקנה כשהראשונה ניטעת לסייג ולקורות תהא בטלה אלא כך פירושו מאי שנא ילדה בזקנה ר"ל שהזקנה ניטעת לפירות שהילדה בטלה אצלה ומאי שנא ילדה בילדה ר"ל כשהראשונה ניטעה לסייג ולקורות הן ילדה הן זקנה שלא תפטור זו אגבה והרי שתיהן הרכבת חייב בפטור הוא ומה בין הפטורה מצד זמנה לפטורה מצד נטיעתה ופירש בה שכל שהראשונה נטועה לפירות והיא זקנה ופטורה מצד שנותיה אין בה צד לבא לחיוב ערלה אבל כשהוא מרכיב ילדה בילדה שהראשונה פטורה מצד נטיעתה הרי אף הראשונה יכולה לבא תוך שנותיה לחיוב ערלה וכגון שיחשוב עליה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות ואע"פ שבשעת נטיעה לא נתכוון לכך הוה ליה אילן שעלה מאיליו שלא היתה שום כוונה בנטיעתו ואעפ"כ חייב בערלה ואע"פ שאינו נמלך הואיל ופת בסלו הוא הרי הוא בחיובו כמי שנעשה ואפי' לא הרכיב עד שעברו לראשונה שני ערלה הואיל ומ"מ לא היה לראשונה שייכות בערלה אין זו בטלה אצלו כך קבלנו בפירושה מצד מה שראינו לרוב פוסקים בכמה מקומות שפסקו שכל המרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות חייב בערלה אפי' ילדה בזקנה:

ומ"מ יש מפרשים כאן לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעה לקמייתא לסייג ולקורות וכיוצא בה חייבת הא ילדה בזקנה אע"פ שנטע הראשונה לסייג ולקורות פטורה מן הערלה ואינה גם כן בדין חזרה ועל זו שאל מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ליפטר מן הערלה ושלא לחזור אע"פ שניטעה הראשונה לסייג ולקורות ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה מיהא לענין ערלה הואיל והראשונה פטורה ופירש הטעם הואיל ואף הראשונה אפשר לחזור לחיוב והדברים נראין:

זה שביארנו בנטעה לסייג ולקורות שאם חישב עליה בתוך שלש לאכילה חייבת צריך שתדע שמיום נטיעתה מונין לה ואם ניטעה משלש ולמעלה פטורה לגמרי וכן היא בתלמוד המערב:

הרכבה זו שאנו עסוקים בה פירושו בהרכבה המותרת כגון שהבד שהוא מביא מבחוץ לתחבו בגופו של אילן זה דרך נקב שעשה בו הוא ממין אותו האילן אלא שזה המורכב פירותיו גסים וטוען מאותו המין ביניקתו של זה אבל הרכבה של איסור כגון שהרכיב מין בשאינו מינו או ירק באילן או אילן בירק שלוקה עליה בכל מקום אינו חוזר עליה אע"פ שהפירות מיהא מותרין באכילה אף לעובר עצמו ולענין ביאור זה שאמרו רב נחמן אמר במבריך אילן בירק תירוץ הוא למה ששאל למעלה לרבי אליעזר בן יעקב שהמבריך והמרכיב אינו חוזר והקשו לו ממשנתנו שאמרה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ותירצו בה כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור ותירץ הרכבת היתר היכי דמיא שיהא חוזר עליה וכבר תירצנוה בשנטע את הראשונה לסייג ולקורות ובא רב נחמן ותירצה במבריך אילן בירק כגון בחלק גס של כרוב וכיוצא בו שאינו חוזר מצד הראשון וחוזר מצד השני ואע"פ שהיא הרכבת איסור הוא מייתי לה מדרשב"ג שמתיר בכך ואין הלכה כמותו ואף אילן בירק אסור כמו שביארנו:

ולענין הברכה מיהא לא תירצו בה בסוגיא דבר וסומכים הם על מה שנתפרש בה במקום אחר שדין ערלה שבו תלוי בהפסקה על הדרך שביארנו למעלה:

ילדה שהיא פחותה מטפח ר"ל שהיא שפלת קומה בפחות מטפח חייבת בערלה כל שנותיה אפי' לאחר שהזקינה שהכל סבורים בה שהיא בת שנתה ואם רואים שאדם אוכל פירותיה יאמרו שערלה מותרת ודוקא גפן אחת או אפילו היה שם כרם עליהן כל שאינה אלא כרם מצומצמת ר"ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כרם שלם וכלו בגפנים פחותים מטפח מונין לה שלש שנים כשאר האילנות שהרי יש לה קול עד שכל בני אדם אומרין יש לפלוני כרם שנטיעותיה משונות וגוצות בפחות מטפח ולא נפיק מיניה חורבא ובסמוך גם כן אמרו על גפן ילדה פחותה מטפח שסבכה על הזרעים אינה מקדשתם וכן אם זרע בתוך כרם שגפניה בדרך זה כל שאין שם אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הא מ"מ אם היה כל הכרם בדרך זה וזרע בתוכה קדש:

המת תופס ארבע אמות לקריאת שמע ר"ל שכל שהוא סמוך לו בתוך ארבע אמות אינו קורא את שמע והוא הדין לתפלה והוא הדין לילך בתוך ארבע ותפלין בראשו וספר תורה בזרועו וכלם מדכתי' לועג לרש חרף עושהו הא חוץ לארבע אמות מותר וכן הדין בקבר שהמת בתוכו וכבר ביארנוה בשלישי של ברכות:

חורגתא ר"ל בת אשת האב שנולדה לה מבעל אחר הגדילה בין האחים שהם מאשה אחרת מותרת להנשא לאחים ואין חוששין למראית העין שמא יחשבו בני אדם בה שהיא אחותם שבודאי קול יש לה ובהלכות גדולות פסקוה לאיסור ולא יראה כן ובתלמוד המערב שבמסכת יבמות פרק שני אמרו בענין השניות אשת חמיו אסורה מפני מראית העין ואם תאמר תורה הרי דוד נשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדניך בחיקך שני חורגים שגדלו בבית ר"ל זכר ונקבה אסורין זה לזה מפני מראית העין רבי חנינא אומר יסבון באתרא דלא חכמין להון ושמא על זו סמכו בהלכות גדולות ואסרו ומ"מ יראה לדעתנו לפסוק כתלמוד שלנו וסומכין על שיש לדבר קול ומתירין ואף אשת חמיו יש לה קול שלא היתה חמותו ומ"מ בתוספות העידו באחד שהיה נושא אשת חמיו והיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומיחו קצת רבנים בדבר ולא חששו להפסד הוצאתו:

הלקט והשכחה והפאה או הפרט והעוללות אפי' היו לה הרבה מהם פטורין מן התרומות ומן המעשרות שנאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך במה שאין לו חלק ונחלה עמך הוא נוטל מעשר ראשון יצאו לקט שכחה ופאה שיש לו נחלה עמך שאף עניים שבהם נוטלין ואם עשה מהן גורן הוקבעו למעשר ומפריש מהן תרומות ומעשרות מפני החשד שהרואים סבורים שבשדהו גדלו אבל אם עשה מהן גורן בעיר פטורין שהרי קול יש להם והכל יודעין שהם לקט או שכחה ופאה וכיוצא בהן: