מאירי על סוטה מז

משנה מעוברת חבירו ומיניקת חברו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה ר' אלעזר אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתבה אמר הר"ם פי' ר' מאיר סובר כמו שנשא מעוברת חבירו ומיניקת חברו יוציא ולא יחזיר עולמית ולזה הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה והדומה לה ולזה לא ישקה אותה וחכמים אומרים שהוא יפרוש ממנה עד שישלים זמן היניקה והוא כ"ד חדש כמו שביארנו בגיטין חוץ מיום שנולד בו ור' אלעזר אמר שאמ' ית' ונקתה ונזרעה זרע שיתקן לידתה שתלד בקלות אם היה מנהגה שתלד בקושי או תלד זכר אם היה מנהגה שתלד נקבה ולזה אצלו אילונית וזקנה שותות ואם תאמר שבעלה עמה בעבירה להיותו נמנע מפריה ורביה ולא תשקה אותה מאלו הפנים הנה זה אינו אמת שהוא יכול לישא אשה אחרת וחכמים אומרים ונקתה ונזרעה זרע מי שהיא ראויה להזריע ואין הלכה כר' אלעזר והלכה כחכמים:

אמר המאירי מעוברת חברו או מינקת חברו ר"ל שמת זה או גירש והניח אשתו מעוברת או מניקה ובא זה ונשאה והרי שחכמים אסרוה עד שיהא הולד בן שתי שנים שהוא זמן יניקתו וזה שנשאה באיסור זה קינא לה ונסתרה לא שותה ולא נוטלת כתובה שהרי אינה ראויה לאישות דברי ר' מאיר וחכמים חולקין לומר שראויה לאישות היא שהרי יכול הוא להוציאה ושיחזיר לסוף כ"ד חדשים והלכה כחכמים:

אילונית והיא הידועה בסימנין המבוארים במסכת יבמות וזקנה כל כך שנפסקו ממנה עונותיה בשלש וסתות רצופים סמוך לזקנותה ועקרה שנתבררה עקירתה על פי בקי שלא בסימני אילונית ויש מפרשים שנעקרה על ידי חולי או מכה ושאינה ראויה לילד כגון ששתת כוס עיקרין לא נוטלות כתובה ולא שותות:

וממה שהשיב ר' אליעזר יכול הוא לישא אחרת לפרות ולרבות ממנה יראה שטעם חכמים מפני שאינה ראויה לאישות שהרי מצווה הוא על פריה ורביה ולר' אליעזר יכול הוא לישא אחרת ואין כאן הפקעת אישות ואם כן אף לחכמים דוקא שאין לו בנים מצד אחר או אשה אחרת ראויה לילד הא כל שיש לו בנים או אשה הראויה לילד מצד אחר אף הם מודים ששותות ואף גדולי המחברים פסקוה כן ואע"פ שכתוב בפרשה ונזרעה זרע אלמא בראויה להזריע דוקא לא נאמר אלא בראויה לילד לומר שאם היתה יולדת בקושי תלד בריוח ואם היתה יולדת נקבות תלד זכרים ולא בשאינה ראויה לילד וכדעת האומר שאם היתה עקרה יולדת ומתוך כך פסקו שאם היו לו בנים או אשה הראויה לילד בשעת הקנוי ומתו בין קנוי לסתירה הואיל וכבר נראית לשתות בשעת הקנוי משקה אותה ואם לא היתה לו בשעת הקנוי אשה הראויה לילד ולא בנים אלא שנולד לו מגרושתו בין קנוי לסתירה הואיל וכבר נדחית בשעת הקנוי אינו משקה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שבפרק זה ויש אומרים שדעת חכמים לא מטעם הפקעות אישות לבד נאמרה אלא מפני שלא דבר הכתוב אלא בראויה להזריע ואף ביש לו אשה ובנים כן והדברים נראין מסוגית הגמרא ומתלמוד המערב כדעת ראשון:

ושאר כל הנשים או שותות או [לא] נוטלות כתובה ומשנה זו לא נשנית בדיוק שאף מלבד אלו יש שאינן שותות ולא נוטלות כתובה כגון אשת סומא או חרש או אלם או שהיא חגרת ואלמת וסומא ואף אחרות עמהן כמו שיתבאר:

משנה אשת כהן שותה ומותרת לבעלה אשת הסריס שותה על ידי כל העריות מקנים חוץ מן הקטן וממי שאינו איש אמר הר"ם פי' היה מן הנראה שאשת ישראל כאשר זנתה באונס תאסר עליו היה לנו לומר שהיא לא תהיה מותרת לו אחר השתיה אולי באונס זנתה ובזה נמלטה והיא אסורה עליו ולמדנו בכאן שהיא שותה ומותרת לבעלה וכן אשת סריס ואע"פ שאין לו שכיבה ואמרו על ידי כל העריות מקנין לפי שהיה עולה על הדעת שהוא כאשר קנא לה עם אחיה או אביה או אחד העריות כמותם אינו קנוי לאמרם והיא נטמאה שתי פעמים ובאה הקבלה טמאה לבעלה טמאה לבועל הנה האיש אשר תאסר עליה קודם הקנוי הנה לא תשתה בעבורו ולמדנו שהוא ישקה אותה וקטן הוא פחות מבן תשע ויום אחד כמו שבארנו ביבמות ומי שאינו איש רצה בזה לאמרו ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה:

אמר המאירי אשת כהן שותה ומותרת לבעלה שאלו בגמרא שותה פשיטא והשיבו בה מתוך שנאמר בסוטה והיא לא נתפשה כלומר שאם נתפשה מותרת אלמא פרשת סוטה לאו בכהן נאמרה שהרי אשת כהן אף באונס נאסרה קמ"ל ומדכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת שאין תלמוד לומר ואמרת אלא לרבות אשת כהן לשתות ואמר בה שאם יצאה טהורה מותרת לבעלה ואף בזו שאלו בגמרא פשיטא ופירשוה במתנונה דרך אברים ופי' הענין שכל סוטה ששתת מי המרים ולא התחיל בטנה לצבות וירכה ליפול מותרת לבעלה אפילו היתה מתנונה בשאר איברים אבל משיתחיל הלקות בבטן וירך אסורה ובאשת כהן שמא הייתי דן כל שמתנונה דרך איברים סרך זמה הוא אלא שהיא הוראה לביאת אונס ובישראל הוא דשריא אבל בכהן תיתסר קמ"ל שכבדות שאר איברים אינו הוראת זנות כלל ואף בכהן מותרת עד שיתחיל הלקות בבטן וירך וכן הלכה:

אשת סריס שותה ואע"פ שנאמר בפרט מבלעדי אישך אלמא שלא נאמרה אלא במי שיש בה שכיבת בעל מ"מ בהוה דבר ודבר זה יש מפרשים דוקא בסריס חמה שמותר לבא בקהל הואיל ובידי שמים הוא אבל סריס אדם הואיל ונאסר לבא בקהל כדכתיב לא יבא פצוע דכא וכו' אינה שותה ומ"מ אפשר לפרשה אף בסריס אדם ובאשה המותרת לו כגון גיורת ומשוחררת שמותרות לו כמו שהתבאר ביבמות ואם תאמר ואף אשת סריס חמה היאך שותה והרי קדמה שכיבת בועל יש מפרשים שנסתרס בידי שמים אחר שכיבה ויש מפרשים שאף סריס מעיקרו אע"פ שאינו בר זריעא להוליד בר שכיבה מיהא הוא ולא הקפידה בזה תורה אלא בשכיבה וכדכתיב את שכבתו וכן פירשו גדולי הרבנים וממה שכתבנו אתה למד מה שאמרו בתלמוד המערב בפרק שני שהגר שנשא גיורת משקה וכן כל כיוצא בזו:

על ידי כל העריות מקנאין ר"ל שכל שאמר לאשתו אל תסתתרי עם פלוני הרי זה קנוי ליאסר היא עליו בסתירה עד שתבדק אפילו קנא על מי שהוא ערוה עליה ואין אומרין הואיל וכתיב ונטמאה ונטמאה שתי פעמים אחת לאסרה לבעל ואחת לאסרה לבועל לא נאמרה פרשה אלא במי שביאה זו אוסרתה לבועל אף לאחר שתתגרש מזה והעריות הרי נאסרו לזה שקנא לה הימנו אף בלא ביאה זו אלא התורה ריבתה הבועל לאיסור במקום שהוצרך לאסרה ומ"מ קנויו קינוי אף במי שהיא ערוה עליו ופרשוה בתלמוד המערב אפי' באותן המותרות להתיחד עמהם כגון אביה או בנה וכן אפילו קנא לה בגוי או בעבד או באדם שחוף והוא האיש שבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח מפני שאינו מתקשה ואין ראוי לביאה שמ"מ לפעמים הוא מתקשה מעט בכדי העראה או יותר:

חוץ מקטן ומי שאינו איש ר"ל בהמה שאם אמר לה אל תסתתרי עם קטן זה או עם בהמה זו אינו קנוי ואין סתירתה אוסרתה או מזקיקתה ליבדק ומ"מ דוקא קטן פחות מבן תשע ויום א' אבל קטן בן תשע ויום אחד מקנין עליו שהרי ביאתו אוסרתה ומחייבתה מיתה כמו שביארנו בראשון של קדושין ובכמה מקומות ויש חולקין לומר כן אף בבן תשע דהכא מעטיה קרא ואין הדברים נראין:

וקטנה מיהא גדולי המחברים כתבו שכל שהשיאה אביה מקנא לה מפני שכל שזינתה ברצון נאסרה על בעלה ולא להשקותה אלא ליאסר ולהפסד כתובה הא השיאוה אמה ואחיה אין מקנין לה ואין לה רצון ליאסר אפילו היה בעלה כהן והדברים מתמיהין ואף גדולי המגיהים מיחו בדבר לומר כן אף בהשיאה אביה וממה שאמרו פתוי קטנה אונס הוא ואף בתלמוד המערב שבפרק ראשון ראיתי קטנה שזינתה אין לה דינין ליאסר על בעלה:

משנה אלו שבית דין מקנים להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורים לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתבתה ר' יוסי אומר אף להשקותה לכשיצא בעלה מבית האסורים ישקנה אמר הר"ם פי' ר' יוסי אומר כל מי שיקנא למאמר השם וקנא והביא ואין הלכה כר' יוסי וממה שיתחיב שתדעהו כי כאשר היה האיש סומא לא ישקה אותו לאמרו ית' מעיני האשה וכן אם היתה חגרת או גדמת או אלמת אינה שותה לא ישקנה לאמרו ית' והעמיד את האשה ונתן על וגו' ואמרה האשה ואמרו גם כן תחת אישה התחייב מזה שיהיה כל מה שימנעה מלהשקותה ימנעה גם כן מלשתות וכל מה שימנעה מלשתות ימנעהו מלהשקותה ולזה אם היתה סומא או היה הוא חגר או גדם אינה שותה אבל באלו כלן תצא בלא כתבה:

אמר המאירי ואלו שב"ד מקנין להן ר"ל שאם שמעו שהעם מרננין אחריה קוראין לה ואומרין לה אל תסתתרי עם איש פלוני ואם נסתרה אח"כ ושהתה כדי טומאה ב"ד אוסרין אותה על בעלה ואבדה כתובתה ורשות זו ניתנה להם מצד שאין הבעל יכול לקנות והן שנתחרש בעלה או נשתטה או שהלך למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורין ולא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה ר"ל לאסרה עליו ולהפסידה כתובתה וכשיבא הבעל או יתרפא או יצא מבית האיסורין יתן לה גט אבל בית דין אין משקין אותה ואף הבעל כשיבא אינו יכול להשקותה על סמך קנוי זה שהרי וקנא והביא כתיב ורבי יוסי חולק לומר שאף הם יכולים להשקותה וכן שבעלה יכול להשקותה כשיבא על ידי קנוי זה ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

למטה יתבאר שאם היה הוא סומא או שהיתה היא חגרת או אלמת אינה שותה שאם הוא סומא אי אפשר לקיים בה מעיני אישה ואם היא חגרת אי אפשר לקיים בה והעמיד אותה או אם היא אלמת אי אפשר לקיים בה ואמרה האשה אמן וממה שכתוב בפרשה תחת אישה למדו להקיש אשה לאיש ואיש לאשה ר"ל כשם שאם הוא סומא אינה שותה כך אם היא סומא אינה שותה וכשם שאם היא חגרת או אלמת אינה שותה כך אם הוא חגר או אלם אינה שותה הכל כמו שיתבאר בסוף הפרק: