מאירי על סוטה כט

מנחת חוטא והוא המנחה שמקריב העני המחויב חטאת ואין ידו משגת כדין האמור בויקרא בשבועת העדות ושבועת בטוי ונכנס למקדש או אוכל בשר קדש בטומאה אינן טעונות שמן ולבונה כמנחת סוטה ובדין הוא שיהו כלן טעונות שמן ולבונה שלא יהא אחד מהם חוטא נשכר אלא שלא יהא קרבנם מהודר וכן כל חטאת ואשם הואיל ובאין על חטא אין טעונין נסכים ר"ל עשרון בלול ברביעית ההין שמן לכבש והיא הנקראת מנחת נסכים ורביעית ההין יין הנקרא נסכים וכן בחביריהם כל בהמה כמשפטה על הדרך האמור בפרשת נסכים שהרי בפרשת נסכים נאמר לפלא נדר או לנדבה נדר ונדבה כגון עולות ושלמים טעונים נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים:

ואף חטאת נזיר אינו טעון נסכים שהרי מ"מ על חטא הוא בא וכדעת האומר נזיר חוטא הוא כמו שביארנו במקומו ואע"פ שנאמר בו והקריב את קרבנו לה' כבש המים בן שנתו לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים ומנחתם ונסכיהם מ"מ אחר כך כתוב בו ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' וכו' ואת מנחתו ואת נסכו ודרשו בספרי והלא איל בכלל היה למה יצא לומר לך מה איל מיוחד שבא בנדר או בנדבה ר"ל שהוא שלמים אף כל וכו' כגון העולה ששלמים ועולות באין במקום אחר בנדר ונדבה יצא חטאת שאינו בא במקום אחר בנדר ונדבה ולפיכך אף זה אין בו נסכים:

אבל חטאת מצורע ואשמו נתרבו במקרא לנסכים ואע"פ שעל חטא הם באים וכמו שאמרו ערכין ט"ז א' על שבעה דברים נגעים באים על גלוי עריות וכדכתיב בפרעה וינגע ה' וכו' ועל גסות הרוח וכדכתיב בעזיהו וכחזקתו גבה לבו וכו' והצרעת זרחה במצחו ועל הגזל דכתי' וצוה הכהן ופנו את הבית ותנא הוא כינס ממון שאינו שלו לפיכך הכהן מפזר ממון שלו ועל שפיכות דמים כדכתיב ביואב אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל שבועת שוא מגחזי דכתיב הואל וקח ככרים כלומר השבע שאלישע שלחך וקח כפלים ממה שאתה שואל וכתיב ביה וצרעת נעמן תדבק בך וכו' ועל לשון הרע מדכתיב זאת תהיה תורת המצורע ודרשו בו מצורע מוצא שם רע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית ר"ל אחליט מלשון צמיתות והוא ענין מצורע מוחלט וכן דרשו בצפור של טהרתו יבא פטיט ויכפר על פטיט ועל צרות עין שנאמר ובא אשר לו הבית ר"ל מי שייחד הבית לעצמו מ"מ הקרבן אינו בא על החטא שכבר נתכפר לו בנגעו והקרבן אינו בא אלא להתירו לקדשים כדין שאר מחוסרי כפרה: