מאירי על סוטה י

כבר ביארנו במשנה שאין השקאה לסוטה ולא איסור קודם בדיקה כלל אלא כשמקנא על הסתירה ושנסתרה אבל קנא על הדבור אפילו נסתרה או שקנא על הסתירה ולא נסתרה אלא שדברה אינו כלום וכן ביארנו שכל שקנא לה על הסתירה ונסתרה שראויה להשקאה אם מת הוא בלא בנים קודם שישקה אסורה ליבם אלא שלהנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מן הבעל להתירה לשוק אלו היה קיים מ"מ לענין ביאור שאלו בכאן מה טעם לאיסור היבום והביאוה מדכתיב במי שנמצאת בה ערות דבר והיתה לאיש אחר והיה מספיק לומר והיתה לאיש אלא לדרוש בו לאחר ולא ליבם וכן שהדעת נותנת כן שמאחר שהתורה נתנה מקום לגרשה אף על החשד שלא יבא ביתו לתמיון וכמו שביארנו למעלה בענין זנותא בביתא כקיריא לשומשמנא אין בראוי להטיל על היבם חובת מצות יבום ואם תאמר שמ"מ לא יהא מחוייב לכנסה אלא שמ"מ תהא הרשות בידו שמא יהא סבור שהיא מצוה ויכריח את עצמו לכך או שמתוך שהופקעה המצוה נעשית כעין אשת אח שלא במקום מצוה וכן שהכתוב קרא לאותו הנושאה אחר כלומר שאינו בכלל מדות שזה הוציא רשעה מתוך ביתו והוא מכניסה והיאך תטיל על זה חובת יבום ואע"פ שאם נשאת מ"מ ומת זה השני הנושאה בלא בנים מתיבמת לאחיו בזו הואיל ובשם טוב עמדה עם אחיו ר"ל שלא קנא לה ונסתרה אין הנושאה אחריו קרוי אחר ומ"מ אין הטעם מצד קל וחומר לומר שאם נאסרה מחמת קנוי זה במותר לה ר"ל בבעלה כל שכן באסור לה ר"ל היבם שלא תהא זקוקה לו מחמת נשואי אחיו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה שהרי כהן גדול שנשא אלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט מתיבמת לו והיא מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שביארנו ביבמות שהרי זו אין כאן מותר לה שהרי היתה אסורה לבעל ואם מצד קל וחומר אחר ר"ל שאשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל שמתיבמת אע"פ שביאת האונס אסרתה במותר לה והיאך תתיבם לאסור לה מכח אותן נשואין שאף זו יש לדון בה שאצל זה מ"מ אין שום איסור בביאת אונס אם אירע לה כן תחתיו שהרי כהן חלל ישראל גמור הוא ואונס בישראל אינו אוסר כמו שביארנו במקומו: