מאירי על שבועות מח

כבר ביארנו במקומו [שאין אדם חייב על חתיכה אחת] משני צדדין אא"כ שני האיסורין באים כאחד אבל אם באו בזה אחר זה אין איסור חל על איסור אא"כ באיסור כולל או באיסור מוסיף ומהו ענין שמות אלו שני איסורין באין כאחד כגון שתלש אבר מן החי מן הבהמה או העוף ונעשית טריפה בתלישת אותו האבר לוקה שתים שהרי איסור אבר מן החי והטרפה באין כאחד:

איסור כולל הוא כשהאיסור האחרון אינו מוסיף איסור על החתיכה כלל אלא שכולל עם איסורה שאר דברים שהיו מותרין לזה מתחלה כגון אוכל נבלה ביום הכפורים בצד שאין בו כרת כגון שהתרו בו למלקות שהרי הנבלה כבר נאסרה באכילה ויום הכפורים אינו אוסר את החתיכה אלא במה שהיתה אסורה כבר שאינה אוסרה בהנאה ונמצא שאין יום הכפורים מוסיף איסור על החתיכה אבל כלל שאר דברים עמה להיות כלם אסורים באכילה לזה ומתוך שחל יום הכפורים לאיסור שאר דברים כולל את הנבלה להתחייב באכילתה אף משום יום הכפורים למלקות אם התרו בו וכן נשבע שלא לאכול שחוטה ונבלה מתוך שחלה השבועה על השחוטה אף היא חלה על הנבלה שכמו שהכולל חל באיסור הבא מאליו כך הוא חל באיסור הבא מצד עצמו ועל ידי דבורו:

איסור מוסיף הוא כשהאיסור האחרון מוסיף איסור על החתיכה עצמה כגון חלב קדשי' שנעשה נותר שחייב עליו אף משום נותר שהרי הנותר הוסיף באיסור החתיכה שמתחלה היה ראוי לגבוה ועכשיו נפסל אף לגבוה וכן בהמה שהוקדשה ואכל חלבה שמתחלה לא היה חלבה אסור אלא באכילה וכשהוקדשה הבהמה נאסר אפי' בהנאה ומתוך כך חייב עליה אף משום קדש מעתה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד והוא כהן טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים שהוא חייב חטאת משום אכילת חלב ומשום נותר ומשום טמא שאכל את הקדש ומשום יום הכפורים ואשם מעילות משום זר הנהנה מן ההקדש שאף הכהן לגבי חלב קדשים מועל הוא ואי אתה צריך להעמידה בזר והוא שאמרו כל חלב לי"י לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וקרבנות אלו יש מהן משום כולל ויש מהן משום מוסיף כיצד איסור חלב הוא הראשון שנולד עמו והיה אסור באכילה ומותר בהנאה הקדישו ניתוסף בו איסור הנאה ועדין לגבוה מותר נעשה נותר [נאסר] אף לגבוה וזהו מוסיף נטמא מתוך שחל חיובו על שאר חתיכות של קדש חל על חלב זה אכלו ביום הכפורים מתוך שכללו בשאר חתיכות אף של חולין חל חיובו אף על זה ואם נשבע מתחלה שלא לאכול תמרים וחלב חלה השבועה אף על החלב ונתחייב בחטאת חמשית ואם הוציאו בחוץ חייב בששית שהרי עירוב הוצאה ליום הכפורים כבשבת להתחייב בו משום הוצאה וכל שכן אם היה שבת ואפי' הוציאו בפה שמ"מ לענין אוכלין אף הפה דרך הוצאה הוא כמו שיתבאר במקומו שבת ק"ב א':

הבכור קדושתו מרחם ומתוך כך אין בו שאלה אבל שאר הקדשים המוקדשין מתוך דבורו יש בהן שאלה כדברים הנאסרים בשבועה ונדר אא"כ באו ליד גבאי כמו שיתבאר במקומו נדרים נ"ט א':

חטאות אלו שהזכרנו כלם בחטאת קבועה חוץ מאותה הבאה על השבועה ומאותה הבאה בטמא שאכל את הקדש שאף הוא בעולה ויורד ואפי' צבור או נשיא או כהן שלא נשתנו אלו להיות כהן גדול בפר ונשיא בשעיר אלא בשגגת עבירות ששגגתן חטאת קבועה כמו שיתבאר במסכת הוריות ט' א':

השבועה כבר ביארנו שהיא חלה על פחות מכשיעור ובמפרש אבל שאר הדברים שהזכרנו כלם יש להן שיעור ואף ההקדש מ"מ שיעור הנאתו בשוה פרוטה:

חטאות אלו שהזכרנו כלן זדונן כרת חוץ מאותו הבא על השבועה שזדונו אינו אלא במלקות [וכן האשם אין זדונו אלא במלקות] וכמו שאמרו במסכת סנהדרין פ"ג א' הזיד במעילה ר' אומ' במיתה וחכמי' אומרי' באזהרה והלכה כחכמי':