מאירי על שבועות מה

שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראויין או שבועה שלא אשתה ושתה משקין שאין ראויים פטור ולמטה יתבארו דינין אלו בכדי הצורך בע"ה:

זה שאמרו בסוגיא זו ודילמא לכוס וכו' גדולי הרבנים מפרשי' שמשמעו שלא יהא כוסס חטים אבל הפת יאכל ולמדת מדבריהם שהנשבע על החטים אסור לכוס ומותר [באפוי] אבל גאוני ספרד מפרשי' שמשמעו שאפי' לכוס אסור ונראה מדבריהם שהאומר שבועה שלא אוכל חטים אסור בהם ובכל מה שנעשה מהם ומ"מ במסכת נדרים אמרו שהנודר בחטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים ואם אמ' חטה שאני טועם אסור באפוי ומותר לכוס ואם [אמ'] חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר באפוי ואם אמ' חטה חטים שאני טועם אסור בין באפוי בין לכוס בין בפת ושם יתרחבו הדברים בע"ה:

מדקדוקי סוגיא זו יראה שאם נשבע ואמ' חטים פירושו לכוס אבל על הפת מותר לדעת גדולי הרבנים וכמו שיראה ממס' נדרים נ"ג ב' או אף לכוס לדעת הגאונים ואם אמר פת חטים ושעורים וכוסמין ביאור שעורים וכוסמין מיהא לכוס כל אחד לפי שטתו ואם אמ' פת של שעורים ושל חטים ושל שעורים פירושו פת המעורב מכלן ואם אמ' שלא אוכל פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין אינו חייב אלא אחת וכלן מצטרפות לכזית וא"כ משנתנו דוקא כשאמ' פת פת לחלק: