מאירי על שבועות לה

היה עם הארץ ואינו יודע לא אזהרת סמוך לוסתה ולא ענין הפרישה אם היה סמוך לוסתה אע"פ שנמצא שוגג בשניהם אינו חייב אלא אחת שהרי זה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד שהרי בשתיהן העלמה אחת היא והוא ענין איסור ומותר וכל שכן אם היה שלא בסמוך לוסתה שהרי על הכניסה אנוס הוא:

היה תלמיד לזו ואינו תלמיד לזו ר"ל שיודע באזהרת סמוך לוסתה ואינו יודע באיסור פרישה לאלתר והיה הענין בסמוך לוסתה הרי זה נמצא שוגג בשתיהן על הכניסה שסבור היה יכולני לבעול בלא דם ועל הפרישה שהרי היה סבור שמותר ומתוך כך חייב שתים על הכניסה ועל הפרישה ואין זה כאכילת שני זיתי חלב בהעלם אחד שאין השגגות דומות זו לזו ששגגת הכניסה היא ביכולני לבעול ושגגת הפרישה הוא בהעלמת אסור ומותר:

מי ששמש ופרש וקנח ומצא דם על עד שלו שניהם טמאים זו משום נדה וזה משום בועל נדה שעל כרחך דם היה שם בשעת תשמיש ולענין קרבן על הפרישה פטור שהרי אנוס הוא ולא הרגיש ועל הכניסה חיובו תלוי על אחת מן הדרכים שביארנו וכן הדין בנמצא על עד שלה אם קנחה מיד אבל אם קנחה לאחר זמן מועט בכדי שתושיט ידה לתוך הכר או לתחת הכסת ליטול העד לבדוק בו ואח"כ קנחה עצמה שניהם טמאים מספק שמא בשעת תשמיש היה שם ופטורין מן הקרבן שמא לאחר תשמיש בא ואם שהתה בכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה הבעל טהור:

הבא על הערוה אלא ששמש באבר מת פטור שאין ביאה בלא קושי קרויה ביאה אלא שפוסלת מן התרומה כמו שיתבאר במקומו: