מאירי על שבועות כה

זה שביארנו במשנה ששעיר המשתלח מכפר על כל העבירות עשה ולא תעשה מזיד או שוגג הן שנודע ספקן כל שאינו בקרבן מיוחד שיתכפר לו בו הן שלא נודע הן כריתות ומיתות בית דין מ"מ למצות עשה מיהא אין צריך אלא כל שעבר על מצות עשה ועשה תשובה הראויה על הדרך שביארנוה במקומה נתכפר לו מיד ומ"מ כל שלא עשה תשובה הראויה אין מתכפר לו שאין לך מי שאינו תוהא שיתכפר אפי' בקרבן ואפי' ביום הכיפורים ואפי' במיתה ומעתה אינך צריך לומר על יום הכפורים שאינו מכפר על כרת דיומיה ר"ל כרת של עצמו כגון שאכל בו או עשה מלאכה אלא אף על שאר עבירות אינו מכפר אלא בתשובה שלימה הא כל שעשה תשובה מתכפר בו ואפי' מזיד חוץ ממקצת עבירות חמורות ביותר שכלם תולים והמיתה ממרקת כמו שיתבאר במקומות והקרבנות מ"מ אין מכפרין אלא על השוגג חוץ מארבעה שבאין על המזיד והם אשם של שפחה חרופה ושל נזיר ושל שבועת הפקדון וחטאת של שבועת העדות:

לענין ביאור הסוגיא מה שאמרו כאן הא והא ר' ומודה ר' בכרת דיומיה כלומ' שזו שאמרו שאין מכפר אלא על השבין פי' בכרת דיומיה וזו שאמ' יום הכפורים הוא מ"מ פירושו על שאר עבירות ואתה צריך לשאול והלא על שלא התענה בו ועשה בו מלאכה הוא אומר יום הכפורים הוא מ"מ כך פירושו אפי' לא התענה בו וכו' שהיה לנו לומר שאינו יום הכפורים אצלו מכפר הוא על שאר עבירות שבכל השנה אבל על של עצמו ר"ל עשיית המלאכה בו ואכילתו אינה מתכפרת אלא בתשובה ולענין פסק מיהא בזו אין לנו כמו שכתבנו: