מאירי על שבועות כג

זה שביארנו בחטאת הצבור שנתכפרו באחרת שיראו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה פי' לקיץ המזבח והוא שכשהמזבח בטל מקריבין אותם עולה לנדבת צבור שלא הוזקקו לתרומה חדשה אלא בקרבנות חובה ושמא תאמר ויקרבו הן עצמן נדבה שהרי זכרים הם ואפשר להם ליקרב עולה גזרה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ר"ל שיבאו להקריבם לשם עולה וסתמו לשם חטאת הוא ותמידים שלא הוצרכו לצבור אין אנו צריכים לכך שהרי נפדין תמימים מכח תנאי בית דין אבל שעירי חטאות כגון של ראשי חדשים ושל רגלים שאבדו והפרישו אחרים תחתיהם ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה וזה שאמרו במשנה שקרבים זה בזה לא בשנתכפרו באחרים אלא שאירע מקרה ולא הקריבו כלל כמו שביארנו למעלה אלא שיש חולקים בדבר כמו שכתבנו:

שני שעירי יום הכפרים שמת אחד מהם משהגריל עליהם יביא שנים אחרים ויגריל עליהם ואת שעלה גורלו בגורל המת יקום על שם אחיו המת והרי שנשארו שנים לגורל האחר אם של שם או של עזאזל האחד יעשה בו כדינו והשני ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת הצבור מתה: