מאירי על שבועות כא

סמי הקטורת משנתנו במכתשת לידוק הוקדשו קדושת הגוף ואם נגע בהם טבול יום או מחוסר כפרים נפסלו כדין מגע טבול יום בקדשים אע"פ שלא נתנו עדין בכלי שרת להקטירן ואעפ"כ הותרה שחיקתו מתחלת השנה לכל השנה ואין לינה פוסלתם הואיל וצורתה כל השנה ואין מראה שלה משתנה אלא שהיו צוברים אותה שלא תפוג ריחם כמו שהתבאר בכריתות ו' ב' ומ"מ מנה המוקטר ביום משנתן בכלי שרת להקטירו נפסל בלינה מגזרת חכמים:

המנחות כשהוקדשו אין בהם אלא קדושת דמים והנהנה מהן מעל שקדושת דמים בת מעילה היא כמו שיתבאר במקומו אבל לא נפסלו בטבול יום ובמחוסר כפרים ובלינה עד שינתנו בכלי שרת להקריבן ניתנו בכלי שרת נפסלו בכלם:

הקומץ של מנחת יחיד והלבונה הנעשית עם לחם הפנים ומנחת כהנים שהיא בכליל תהיה וכן מנחת כהן משיח ר"ל מנחת מחבת שהיה כהן גדול עושה בכל יום וכלה כליל ומנחת נסכים של תמידין ומוספין והם העשרונות הנזכרים בפרשת נסכים כלן כשהוקדשו קדושת דמים הם ומועלין בהן אבל לא הוכשרו ליפסל בטבול יום ומחוסר כפרים ובלינה עד שיקדשו בכלי שרת להקרבה אבל הקטורת נפסל בטבול יום ומחוסר כפרים משנשחק במכתשת מפני שמאותה שעה הוא קדוש קדושת הגוף כמו שהתבאר ושמא תאמר קומץ מיהא היאך הוא אומר עליו קדשו בכלי אין וכו' ועל כרחך אינו קומץ אלא מתוך כלי שרת ומקדישו בכלי שרת אחר כמו שהתבאר בסוטה י"ד ב' ושמא משהוציאו מכלי שרת הראשון עד שיקדשהו בשני לא קדש וי"א שלא בא בכאן אלא מפני סוף השמועה לומ' שאין בו משום פגול אבל יש בו משום נותר וטמא כמו שיתבאר במסכת מעילה שאין פגול אלא בדבר שיש לו מתירין וקומץ הוא עצמו מתיר ואי אפשר לומר כן בקטורת שהרי משום נותר וטמא אין בו ויש בו משום פגול:

מי שהקדיש למזבח דבר הראוי למזבח כגון בהמה ועוף אלא שהוא מקדישו לדמיו ר"ל לעשות מדמיו כך וכך אם הזכיר בקנייתו דבר שאף הוא בעצמו ראוי לו כגון שהוא זכר תמים ונדר שיקחו בדמיו עולה הואיל ואף הוא ראוי לעולה אינו נמכר אלא קרב הוא בעצמו ואם אמר שיקחו בדמיו נסכים וכיוצא בו ממה שאין הוא עצמו ראוי לכך הרי זה נמכר ולוקחי' מדמיו מה שהתנה ומעתה כל שלא הוצרך לצבור נפדה שהרי המותר אינו ראוי למה שהיה ראוי מקודם כמו שביארנו: