מאירי על שבת צד

כבר ביארנו במשנה שנותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ואפילו בשבת ואין צריך לומר בערב שבת מפני שהניצוצות אין בהם ממש ואין בהם ביטול כלי מהיכנו ומ"מ לא יתן לתוכו מים אפי' בערב שבת ואין צריך לומר בשבת ואע"פ שגורם לכיבוי מותר כמו שיתבאר בפרק כתבי שעושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנין כדי שלא תעבור הדליקה בזה אסור שמקרב הוא את הכיבוי בידים ואין מכאן טענה לאסור נתינת מים בעששית מצד שכשיכלה השמן יפלו הניצוצות במים ונמצא מקרב את כבויים שלא נאסר אלא במקרב הכיבוי ושמכוין לכך ויש לגזור לכיבוי בידים אבל עששית להבהקת אורה הוא מתכוין לא לכיבוי ועוד שהכלי אדם עשוי להניחו תחת הנר בלא מים וחוששין שמא יבא ליתן בו מים בשבת אבל עששית אין אדם עשוי להדליק בלא מים עד שנחוש שמא יתן בו בשבת ואע"פ שבטלית שאחז בה האור נותן מים מצד אחד שלא יתלהב האש טעם הדבר מפני שאין מים אלו מכבין אלא מעכבין:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק רביעי בעזר הצור:

במה טומנין וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על קצת חלקי זאת המסכתא שהם אמנם באו לבאר המלאכות האסורות בשבת מדברי סופרים ושקצת חלקיה באו לבאר מה שהותר מן הענינים הדומים למלאכה בקצת המלאכות לכבוד שבת ושזה הפרק עם הפרק הג' אמנם ענינם בביאור קצת אלו הענינים אע"פ שלא הושלם ביאורם רק בהצטרף עמם הפרקים האחרונים וכבר ביארנו בפרק שלישי שההטמנה איסור אחר חלוק מאיסור שהיה על גבי כירה ושהטמנה עיקר איסורה מחשש שמא יטמין ברמץ ועל זה הצד יחלקו עניני הפ' לשני חלקים הראשון במה טומנין ובמה אין טומנין ר"ל מבעוד יום והשני אם לא הטמין מבעוד יום או שהטמין ונתגלה אם מותר להחזירו אם לא ודין הטמנת הצונן זהו שורש הפרק אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים לא בתבן ולא בזגין ולא במוכין ולא בעשבים בזמן שהם לחים אבל טומנין בהם יבשים טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשים ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה אמר הר"ם פי' גפת כבר ביארנו שהוא פסולת הזיתים שיצא מתחת קורת בית הבד אחר שיצא ממנו השמן וכן פסולת השומשמין וסיד ידוע וזגין קלפי הענבים והחרצנים הם הגרעינים והוא הנשאר מן הענבי' אחר דריכתן וסחיטתן בגתות ומוכין הוא הצמר ובלאי הבגדי' ודומיהם שממלאין בו הכרים והכסתות וזולתם ואמרו בזמן שהם לחים אינו רוצה בו העשבים בלבד אבל חוזר על הכל ר"ל תבן וזגים ומוכין ועשבים ואינו רוצה באמרו לחים שיהיו שרוים במים אבל רוצה שלא יהיה בהן לחלוחית טבעית ויתכן להיות זה בצמר אם יהיה מבין יריכות הצאן ומן הסמוך לאליה כי יש שם לחלוח טבעי ונעורת שם הדבר הנופל מן הפשתים כשמנפצין אותו ונסורת של חרשים הוא הקש הדק הנופל מן העצים כשמגררין אותן במגרה וזו היא שאוסר ר' יהודה כמו הנעורת ואין הלכה כר' יהודה וטעם איסור הטמנה בתבשיל באלו הדברים המנויים לפי שהן מוסיפין בחמימות הדבר הטמון בהם ובשולו והדברים שהתירו בהם ההטמנה הם המחזיקים אותו הטמון בחמימותו כאשר הוא בלי תוספת ודע כי זאת ההטמנה שהוא מדבר בה שאסורה בדברים והתירוה בדברים כמו שהזכיר היא ערב שבת אבל ביום שבת לא התירו הטמנת דבר חם אבל יטמין בשבת התבשיל הקר בלבד כאשר יתבאר בזה הפרק והדעת היה מחייב שתהיה ההטמנה בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל מותרת והם הדברים שאמרה המשנה טומנין בהן מותר אבל אסרוה גזרה שמא יטמין ברמץ והוא האפר החם לפי שהוא אינו מוסיף ואסרנו ההטמנה באפר החם מפחדנו שתהיה בה גחלת אש קטנה ובעת שמגיעין האפר יחתה בגחלים ולפיכך לא התירו ההטמנה בשבת ואפי' בדבר שאינו מוסיף גזרת רמץ ורמץ גזרת שמא יחתה בגחלים ואולי תקשה בעיניך בעקר שהוא אצלנו אין גוזרין גזרה לגזרה והוא שיגזור בדבר בשעה מן השעות ואח"כ ישוב ויגזור גזרה לאותו גזרה זה הדבר אינם עושים אבל אם יהיו שתי הגזרות בשעה אחת הרשות בידם והוא דבר נעשה תמיד והוא ענין אמרם כלה חדא גזרתא היא ר"ל כי מי שגזר זאת הגזרה ראה שלא תתקיים זאת הגזרה אלא בגזרה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה ולפיכך גזר שתי הגזרות יחד ודע כמו כן כי הדברים שלא התירו בהן ההטמנה והם המנוים בכאן לא התירו ההטמנה בהם אפי' מערב שבת והסברא תחייב שתהיה ההטמנה בהן מותרת ואפי' בשבת לפי שלא אסרו בשבת תוספת החמום או החמום מתחלתו אלא בתולדות האש ואלו אינם מתולדות האש אבל אסרו אותם בשבת גזרה שמא ירתיח ויאמר האומר כמו שהוא תוספת החמום בהטמנה מותר כך הוא מותר על גבי האש ויבא לידי חמום על גבי האש בשבת על כן אסרו ההטמנה בדבר המוסיף ואפי' מבעוד יום להרחקה יתרה והתירו ההטמנה בין השמשות שהוא נקרא ספק חשכה בדבר שאינו מוסיף ובזאת השעה לא נאמר גזרה שמא יטמין ברמץ וירתיח לפי שסתם קדרות בין השמשות רותחות הן מערב שבת כי אינו אסור להוסיף הבשול בשבת הלא תראה כי התבשיל שלא נגמר בשולו מותר לשהותו על האש כדי שיתבשל כל הלילה כאשר ביארנו בפרק שלפני זה אבל אסרו זה גזרה שמא יטמין בדבר המוסיף מערב שבת ותרתיח הקדרה אחר ביאת שבת במה שיעורר החום ויצטרך לגלות הקדרה מפני הרתיחה עד שתנוח רתיחתה ואח"כ יחזיר אל הקדרה מה שהוציא ממנה ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת אבל בין השמשו' מותר להטמין בדבר המוסיף כי הקדרה כיון שנגמרה רתיחתה לא הרתיח אח"כ וכשיבא בין השמשות כבר נגמרה רתיחת כל הקדרות וזהו אמרם בנתינת הטעם בזה הענין סתם קדרות בין השמשות רותחות הן הנה נתברר לך מזה כי דבר המוסיף והם הדברים המנוים שאין טומנין בהן ר"ל אין טומנין בהן מבעוד יום אבל בין השמשות מותר מן הטעם שזכרנו ודבר שאינו מוסיף טומנין בו בכל עת בין השמשות בין מבעוד יום ואינו אסור אלא בשבת בלבד כמו שזכרנו הנה נתבאר ענין זה הפרק ביאור יפה ואתה תעיין בו ותשמור אלו הדינין כי לא נתבארו מן התלמוד אלא אחר העיון המדוקדק במקומות מפורדים:

אמר המאירי במה טומנין וכו' כלומר הטמנה שכבר התרנוה על צדדים ידועים כמו שביארנו בפרק שלישי אם במסלק את הקדירה מעל הכירה לדעת רוב מפרשים אם אפי' על גבי כירה גרופה או קטומה לדעת קצת בכירות שלנו שאין הקדירה נוגעת בגחלים הכל כמו שביארנו שם וכבר ידעת שאיסורה שלא להטמין אפי' מבעוד יום בדבר המוסיף הבל ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי ואף בגרופה וקטומה משום חשש שמא יטמין ברמץ אלא שיטמין בדבר המעמיד הבל ובא עכשיו לבאר איזה דבר מוסיף הבל ליאסר בהטמנתה ואיזה אינו מוסיף הבל להתיר את הטמנתו ועל זה הוא אומר אין טומנין בגפת והוא פסולת של זתים הנשאר בבית הבד של שמן שכשהוא כנוס יחד הוא חם מאד ומוסיף הבל אף לאחר שנתייבש וכן מטעם תוספת הבל אין טומנין בזבל או במלח וסיד ולא בחול וכל אלו החמשה בין לחים בין יבשים ולענין חול מיהא הקשו בירושלמי תמן את אמר ומטילין אותו ר"ל המת על החול כדי להצטנן ותירץ הדין חלא דרתיח מרתח דצונן מצנן הדין תיבנא מרי פקדונא הוא מה דאת יהיב ליה יהיב לך ואח"כ הוא מזכיר באיסור זה תבן וזגין ר"ל פסולת היקב ומוכין והוא כלל לכל דבר רך כגון מוכין של צמר או של צמר גפן או אפי' סמרטוטי בגדים על הדרך שאמרו בנגעים בגד מוסגר שנתערב באחרים כולם טמאים קצצן ועשאן מוכין טהרו וכן לא בעשבים ואלו הארבעה אין איסורן אלא בלחים הא יבשים אינן מוסיפין אלא מעמידים ומ"מ לחים אסורים ונחלקו בה בגמ' יש אומרים אפי' בא לחותם מצד אחר כגון שנפל עליהם מים ויש אומרים דוקא בלחות שמחמת עצמן ופירשוה במוכין כגון צמר המטונף שבין יריכותיה של בהמה שיש בו לחלוחית קבועה שאינה עוברת וכן פסקוה גדולי הפוסקים ופי' בגמ' שלא סוף דבר כשהטמין את הקדירה בגוף דברים אלו שאסור אלא אפילו היה סודר או קופה מפסיק ביניהם והוא שאמרו קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זתים כלומר שהניח בתוכה מוכין וטמן בה קדירה וכן כל שטמן בדבר שאינו מוסיף וטמן על הכל בדבר המוסיף:

טומנין בכסות ובפירות כגון קטניות ותבואות ובכנפי יונה והוא הדין לכל נוצה ובנסרת של חרשין היוצא מן העץ בשעה שמנסרין אותו ובנעורת של פשתן אפי' בדקה ור' יהודה חולק בנעורת לאסור בדקה ואין הלכה כמותו ופי' בגמ' דוקא בכסות יבשה ובפירות יבשים אבל בלחים לא ולדעת גדולי הפוסקים דוקא בלחות שמחמת עצמן ופירשו בכסות כגון כסות העשוי מצמר המטנף שבין יריכותיה:

משנה: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד יעשה נוטל את הכסוי והן נופלות ראב"ע אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרי' נוטל ומחזיר אמר הר"ם פי' שלחין עורות תרגום והפשיט את העולה ואשלח וגזי צמר ידוע והוא לשון רבים והנפרד גז צאנך או גזה ואמרו אין מטלטלין אותן זה כשלא ייחד להטמנה אבל אם הזמינם לטמון בהם מותר לטלטלן נוטל את הכסוי הוא שיתן על פי הקדרה חתיכת בגד ואח"כ יתן על אותה החתיכה הגזות ואמר יטול הבגד שעל פי הקדרה ויפלו הגזות שעליו זהו טלטול מן הצד והוא מותר והכל מודים כי כשישתנה סדר מושב הדברים שטומנין בהם להחזיר החמין לאותו מושב ועל דרך הדמיון אמר במי שהטמין קדרה בתבן וכשהסיר הקדרה והרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להשיב הקדרה לאותו התבן כי מקומו נפסד ורפה ותצטרך הקדרה לעשות לעצמה מקום בתבן כשמחזיר אותה ונמצא כמי שטומן בשבת ואין מחלקת בזה אבל המחלקת כי ראב"ע רואה כי הוא חייב להשמר ולהזהר בשעת נטילה הקדרה מן הקופה שיטמין בה כדי שלא יפסיד מקום הקדרה ויחזיר אותה אחר הריסת המקום ולפיכך יאמר שישנה מן הקופה ויטה אותה כדי שלא יפסד מקום הקדרה כשיוציאנה ואז יגלה אותה ויוציאנה וחכמי' לא הצריכו לזה אבל אומרים יטול כדרכו ויחזיר ואם נתקלקלה גומא לא יחזיר:

אמר המאירי טומנין בשלחין ר"ל עורות של בהמה דקה נגזר מלשון והפשיט את העולה שפירושו וישלח ומטלטלין אותן בשבת בין שטמן בהם וכדי לסלקן בין שלא טמן בהן ולצורך דבר אחר שהרי ראויים הם לישב או לסמוך עליהם וכן טומנין בגיזי צמר אבל אין מטלטלים אותן שהרי מוקצות הם לטוות ולארוג ופי' בגמ' דוקא שלא ייחדן להטמנה לעולם בפירוש הא ייחדן מותר אבל כשלא ייחדן אע"פ שמ"מ כבר טמן בהם הואיל ולא ייחדן בפירוש לכך אינו כלום שלא עשה אלא לפי שעה ומעתה כיצד הוא עושה אם טמן בהם כשיבא לסלקן מעל הקדירה נוטל את הכסוי שעל פי הקדירה והן נופלות מאליהן ושמא תאמר היאך הוא מטלטל את הכיסוי ואע"פ שיש עליו תורת כלי הרי מ"מ נעשה הוא בסיס לדבר האסור תדע שאין זה נעשה בסיס להם אחר שלא הונח שם לבסיס אלא לכסות את הקדירה ודבר זה בשמקצת הכיסוי מגולה אבל אם היה הכיסוי מכוסה מכל וכל מטה על צדה קצת ונופלים מן העליונים עד שיתגלה קצת הכיסוי:

וראב"ע אומר וכו' פי' בא עכשיו לבאר אחר שנטל הכיסוי לגמרי היאך יטול תבשיל שבתוך הקדירה ר' אלעזר אומר שיטלנו בהטיית הקדירה על צידה שיטול את התבשיל בזומא ליסטרון ר"ל הכף שמנערין בה את הקדירה ולא יטול משם את הקדירה לגמרי מפני שאם יטלנה לגמרי לא יוכל להחזירה ונמצא מה שרוצה להשאיר ממנה לסעודה שלישית במנחה נפסד וזה שלא יוכל להחזירה הוא מפני שמא יפלו הגיזין מכאן ומכאן לתוך גומא שיש שם והוא מקום מושב הקדירה ולא יוכל לטלטלן לעשות גומא להחזירה בתוכה ר"ל להסיר הגיזין משם ואף לדחקן אילך ואילך בגוף הקדירה אינו יכול שהוא סובר שטלטול מן הצד אסור וחכמים אומרים נוטל ומחזיר כלומר יגביהנה לגמרי ומחזירה ואין חוששים שמא תתקלקל הגומא ר"ל שמא יפלו הגזין למקום מושב הקדרה ויבא לטלטל בידים שאם תתקלקל אף הוא מניחה על הגיזין ואינו מטלטלם כלל וכן הלכה ומ"מ פי' בגמ' שאם נתקלקלה בודאי ר"ל שנפלו לשם אסור להחזירה ר"ל אף בטלטול מן הצד שמא יבא לטלטל בידים אלא יניחנה במקומה או על הגיזין:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

פסולת שומשמין אסור להטמין בו כפסולת של זתים ומ"מ קופה שטמן בה מותר להניחה על גבי פסולת שומשמין אע"פ שאסור להניחה על גבי פסולת של זתים כמו שביארנו במשנה שהפסולת של זתים מעלה הבל אף מאחורי מחיצה מה שאין כך בשל שומשומין אבל להטמין בגופן אף בשומשמין אסור: