מאירי על שבת פא

בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין להם פנאי לנסך כמו שיתבאר במקומו:

לעולם יהא אדם צנוע בדרכיו ובכל עניניו וינקה עצמו מכל הרהור ומחשבה מכוערת כ"ש שלא יעשה דברים המביאים אותו לידי כך:

לעולם יהו כל מעשיו של אדם לשם שמים ואף כשהוא משתמש בתענוגי גופו לא תהא כונתו לתענוג לבד אלא לרפואת גופו והעמדת בריאותו עד שתהא נפשו שולטת להתעסק בדרכי השם יתברך והוא שהיה אחד מגדוליהם אומר לתלמידיו בשעה שהיו רוחצים בבית המרחץ פתחו פומייכו ואפיקו הבלא כלומר שהבל המרחץ מוציא ההבל היתר שבגוף דרך זיעה ואשתו מיא דבי בני וכמו שאמרו דרך הודעת רפואותיהם כל שרחץ בחמין ולא שתה מהם דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן רחץ ולא סך מתחילה הרי הוא כמים על גבי חבית ר"ל שאין נכנסין לתוכן ובדברים אחרים אמרו אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא תחילת חולי מעים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת ר"ל שאינה מתעכלת וזו היא תחילת רוח רעה ר"ל ריח הפה הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג אפרו וזוהי תחילת ריח זוהמא וכן בכל כיוצא באלו:

המשנה השלישית מולייר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה אמר הר"ם פי' מולייר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וסביב האש העלה מבחוץ וממלאין אותה מים וזאת היא צורתה וכשמסירין האש מן המולייר בערב שבת הרי אותן המים מותרין לשתותן בשבת ואפי' הן חמין ואנטיכי זו היא צורתה וכשמסירין האש מאותו הצד שיש שם המים החמין בשבת הנחשת אשר בו המים יתחמם ויתמיד חומו וכאלו האש תחתיו בשבת והם חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העקר אצלנו ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם חמים ואנטיכי זה שוליו הם החמים והלכה כחכמים:

אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שהתחיל לבאר בשלפניה והוא שאמר מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת וכו' פי' מולייר הוא כלי של נחושת שיש לו שני גגין והמים בתחתון והגחלים בעליון ואמר שאם הוא גרוף מבעוד יום שותין בשבת מן המים שניתנו לשם מבעוד יום אבל אנטיכי ומפרש בגמ' בי דודי ר"ל של נחשת ויש לה שני שולים ג"כ והגחלים נתונים בתחתון והמים בעליון ואף בגרוף מבעוד יום אסור לשתות ממים שבתוכו שהנחשת מחמם ומוסיף בבישול משא"כ במולייר ושמא תאמר והלא פי' זה אינו אלא לדעת המפרש איסור שהיה מטעם מוסיף הבל אבל לדעת המפרשה משום חיתוי בזו מיהא אין חששא לחיתוי ותירצו שבאנטיכי אי אפשר שלא ישארו שם ניצוצות ויחתה להבעיר את האחרות ולדעתי פירוש הדברים בשנתנם מבעוד יום אלא שלא הופשרו עד שחשיכה ואף לחכמי הדורות מצאתי שפירשוה בנתינה לתוכם בשבת ולא דברו בשהיה כלל אלא בנתינת צונן לתוכו בין שהיו שם חמין מבעוד יום ופינן בין שהבעירוהו מבעוד יום וגרפוהו ונתנו בו צונן בשבת להפשירן במולייר מותר שאינו מעמיד חמימותו כ"כ שיבא לידי בשול כמיחם שפנהו ולא עוד אלא שבמיחם דוקא במרובי' כמו שיתבאר ובזו אף במועטין שאין כאן חום הראוי לבשל ומשום צירוף אין כאן שכבר נצטנן עד שאין בנתינת מים שבו סרך לצירוף ואנטיכי אסור מפני שנחשתו ר"ל שוליו מחממין ומבשלים ואין מפרשים נחשתו ל' נחשת שאף המולייר מנחשת הוא ולמדת שכל שאין חשש לבישול מותר אע"פ שמתחמם ומ"מ דוקא בתולדת האור אבל אור עצמו לא ומתוך כך בתנור גרוף מיהא יש לדונו כאור עצמו וכן תולדות האור בעודן על האור:

המיחם שפינהו ר"ל שהעבירו מעל האש ויש בו מים חמין לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו ר"ל מועטין אבל נותן לתוכו מים או לתוך הכוס להפשיר ר"ל לתוכו מים מרובים ובעירה מן המיחם לכוס נותן לכוס צונן אפי' מועטים הא אם פינהו מן המים אע"פ שבשל חרס אינו אסור אלא בכדי שיחמו ולא במרובים עד שלא יכוין אלא להפשר במיחם מיהא אף במרובים אסור מפני שהוא מצרף שכל כלי מתכת חם כשנותנין עליו מים צוננין מחסמין אותו ומחזקין אותו והוא גמר מלאכת הצירוף שרתיחת האור מפעפעו ושבירתו קרובה וצנון המים מחזקו ואע"פ שדבר שאין מתכוין הוא יש כאן סרך פסיק רישיה ומים מרובין כל כך עד שיצטננו המים שבתוכם לגמרי והוא הנקרא שיעור לצרף אסור שהרי זה צירוף ויש מתירין אף בפנה ממנו מים ומצד דבר שאין מתכוין וצירוף אינו פסיק רישיה שמא לא הגיע חומו להיות צונן זה מצרפו או שמא כבר נצרף עד שאין זה צירוף מועיל כלום ואף אם תמצא לומר שהוא פסיק רישיה כבר ביארנו שאין דין פסיק רישיה נאמר אלא באיסור תורה והצירוף אינו אלא מדרבנן כמו שנאמר ביומא ל"ד ב' שעששיות של ברזל היו מחמין מבערב ומטילין לתוך הצונן שתפוג צנתן ואפילו לדעת ר' יהודה שאין שבות במקדש ומעתה בזה מותר לכתחילה ויש מפרשים שצירוף עששיות הוא מדרבנן אבל צירוף כלי מדאוריתא הוא ולדעת זה אתה מפרשה כשטה ראשונה ואף סוגיא זו כשאסר מפני הצירוף לא אסרה אלא לר' יהודה ולא משום פסיק רישיה ולדעת זו אף נתינת מים מרובין כל כך שיצטננו מים שבתוכו לגמרי מותר ולזה דעתי נוטה הואיל ונאמרה בגמ' לדעת ר' שמעון:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: