מאירי על שבת סז

זה שאמרו במשנתנו ששלשה דברים אדם צריך לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה יזהר שלא יאמרם בכעס וטרוניא שמא מתוך יראתו יאמרו שעשו ולא עשו ויחללו את השבת אלא ישאלם בנחת ובדרך שיכירו שאם לא עשו לא יכעס עליהם והוא שאמרו בראשון של גיטין ו' א' לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהמטיל אימה יתירה בתוך ביתו מביא בני ביתו לכמה עבירות ומהם חלול שבת וכמה חסידים מזהירים בבתיהם על תבשיל של שבת שלא לבדוק בו משחשכה ואל יקפידו עליו כדי שלא יבאו מחשש יראתו לידי חילול שבת:

כבר ידעת שכל שנאכל עירובו או אבד מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב מ"מ אם נאכל בין השמשות גאוני ספרד כתבו שבערובי תחומין אין עירובו עירוב וכמו שכתבנו במשנתנו בעירבתם שאם לא עירבו אין מערבין בספק חשיכה ואם עירבו אינו עירוב ומ"מ בעירובי חצרות הרי זה עירוב שספק עירוב להקל בעירובי חצרות מעתה אחד שאמרו לו שנים צא וערב לנו לאחד עירב עליו מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות ולאחד עירב לו בין השמשות ונאכל עירובו משחשכה שניהם קנו עירוב מספק שזה שעירב עליו מבעוד יום אנו דנין לו בין השמשות כלילה וכאלו נאכל משחשיכה וזה שעירב עליו בין השמשות אנו דנין לו בין השמשות כיום ונמצא שהונח עירובו ביום ואפי' באו לישאל כאחת הואיל ועירוב דרבנן הקלו בו ודבר זה בעירובי חצרות כמו שביארנו הא בעירובי תחומין לא קנו עירוב כמו שביארנו ומ"מ גדולי המחברים וגדולי הרבנים פירשוה בעירובי תחומין ובדיעבד ולא נאמר לדעתם במשנתנו שספק חשיכה אין מערבין אלא לכתחילה ומ"מ בפרק בכל מערבין ראיה לשטתנו בשמועת נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אין זה עירוב משחשיכה (אינו) עירוב ואם ספק ר' יהודה אומר הרי זה חמר גמל ור' יוסי ור' שמעון אומרי' תרומה ונטמאת העמד תרומה על חזקתה ועכשיו נטמאת וכן בנתגלגל עכשיו נתגלגל אבל הניח עירובו בין השמשות שהוא ספק שאין בו חזקה כולם מודים בו ובירושלמי אמרו בענין הנחתו הדא דתימא בחצרות אבל בתחומים דבר תורה הוא:

יתבאר בפרקים הבאים שאין טומנין אפי' מבעוד יום בדבר המוסיף הבל כגון גפת וזבל וכיוצא בהם וכן שאין טומנין משחשיכה אף בדבר שאינו מוסיף כגון כסות ופירות וטעם איסור שניהם יש בהם צד מחלקת מצד חילוף גירסאות שבכאן וגדולי הפוסקים גורסין בה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף אפי' מבעוד יום גזירה שמא ירתיח ופירשו בה גדולי המפרשים שמכיון שמטמין בדבר המוסיף גלה בדעתו שלרותח הוא מכוין ושמא תפסק רתיחתו ומרתיחה משחשיכה אחר שדעתו לכך ואחר שאסרנו לו לא יהא סומך על כך וירתיחנה בדרך שלא תצטנן והקשו אי הכי אפי' בין השמשות נמי כלומר אף בין השמשות נמי יאסר אף בדבר שאינו מוסיף שמאחר ששהה מלהטמין לרותח הוא מכוין ותירץ שסתם קדרות בין השמשות רותחות הן ולא תפסוק רתיחתם ויראה לפירוש זה שקדרות אלו לצורך הלילה הוא רוצה באכילתם אבל מ"מ הם עצמם פירשו בתשובת שאלה שמא ירתיח כלומר שמא תרתח הקדרה ויצטרך לגלותה עד שתנוח ויחזור ויכסה ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת ובין השמשות מותר אף בדבר המוסיף שרותחות הן כלומר כבר נחו מרתיחתן ולפי' זה אתה מפרשה אף לצורך מחר כסתמן של דברים ואח"כ גורסין מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשכה וכמו שביארנו במשנה שלא הותרה אלא בספק חשיכה שמא יטמין ברמץ ויבא לידי חתוי:

וגדולי הרבנים גורסין מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשיכה גזירה שמא ירתיח כלומר שמא ימצאנה צוננת בשעת הטמנה וירתיחנה שמאחר שבא להטמין מגלה בדעתו שבמחממת הוא רוצה והקשו אי הכי אפי' בין השמשות ליגזור ותירץ שסתמן באותה שעה רותחות הן כמו שביארנו במשנה ודיין בהטמנה וכן הם גורסים מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף אפי' מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ ויטמין שמא יחתה משחשיכה וכלה חדא גזירה היא וגירסא זו מיושרת יותר כדי שלא לגזור דבר שאינו מוסיף אטו רמץ שהוא דבר המוסיף אלא שיש מפרשים לשיטתם שדבר שאינו מוסיף הוא ובפרק כירה תתבאר סתירת דבריהם וכן לשיטה זו איפשר לפרש אותה בשל יום ויש מקשים והאיך חוששין לחיתוי לדבר שאינו רוצהו אלא למחר ושכבר נתבשל וכבר ביארנו ההפך בפרק ראשון אלא שתדע שבימי רבותינו לא היו משהין על גבי כירה וטומנין אלא או משהין או מסלקין מעל הכירה וטומנין וההטמנה חמורה יותר מהשהיה שהשהיה אינה מגלה בדעתו שיכיון כל כך בחמימות יותר כמטמין ועקרי דינים אלו יתבארו בפרק שלישי בע"ה:

התבאר במסכת כריתות שהחותה גחלים בשבת חייב חטאת ופירשוה בנתכוון לכבות והובערו מאליהן וחייב על הכיבוי ולא על ההבערה הואיל ולא נתכוון והחותה כדי להתחמם והובערו פרשו שם שהוא פטור לדעת הפוטר במלאכה שאינו צריך לגופה וכתבו גדולי הדורות שלפנינו לפי סוגיא זו שכל שאנו גוזרין שמא יחתה פירושו שיהא מתכוין להבעיר שאם לא כן אין החיתוי אסור אלא משום טלטול שהרי דבר שאין מתכוין מותר וראיה להם בפ' כלים בחררה שטמנה בגחלים שאם קצתה מגולה מותר לטלטלה ואם לאו אסור אלא תוחבה בכוש וננערת מאליה: