מאירי על שבת לז

נותנין מזונות לכלב בחצר ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו וכן נותנין מזונות לגוי בחצר ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו ומ"מ אם שאלן בפירוש להוליכן לביתו אסור אלא נותנין לו סתם ושמא תאמר גוים מיהא ניחא שהרי יש צד מצוה בפרנסתן אלא כלב מה בינו לחזיר שאמרו בפ' אחרון שאין נותנים לפניו מזונות פירשו שם מפני שהכלב מזונותם עליך מה שאין כן בחזיר ויראה שאף בכלב שאינו שלנו מותר וכן ראיתי לגאון שפירש מזונותן עליך מדכתיב לכלב תשליכון ואי נמי בשכר לא יחרץ כלב לשונו:

כל מי שרוצה לשלוח אגרות ביד גוי אם קצץ לו דמים על הולכתו אין זה כמי שמתנה לילך בשבת אלא כמתנה להוליך ודומה לקבולת ומותר כל שיצא מפתח ביתו עם השמש ואם לא קצץ אסור ואם היה דואר קבוע בעיר ר"ל ממונה לכל השלוחים שכל הכתבים באים אליו והוא מריצן ביד שלוחיו אפי' לא קצץ מותר בכדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שאין כאן פרט להזכרת הולכה בשבת אלא הוא משלחה לרצונו ולמדת שאסור להתנות עמו לילך בשבת אפי' קצץ אלא שישכור בסתם:

יש שואלין בקצת דברים שהתרנו בסוגיא זו בהרבה דברים שהתרנו עם השמש אע"פ שהדבר ברור שהם נעשים בשבת ומטעם בדידיה קא טרח כגון כלים לכובס והלא מ"מ בשביל ישראל נעשה בשבת ובהדלקת נר ועשיית כבש אמרו שאם לעצמו משתמש בו ישראל ואם בשביל ישראל אסור ותירצו הגאונים שכל אלו שאנו אוסרים אם נעשו בשביל ישראל הם דברים שהגוי מכיר שאי אפשר לישראל בלא אותו ענין בו ביום או למוצאי שבת לאלתר כגון הדלקת הנר ולקוט עשבים לבהמתו וחפירת קבר ועשיית ארון שהוא חושש לנוול המת אבל כלים לכובס ועורות לעבדן הגוי יודע שאין צורך לישראל כל כך לשבת שאלו כן מערב שבת היה רוצה בהם שיכנס עמהן לשבת וכמו שאמרו מתעטף ואומר באי כלה והילכך מותר להשתמש בהם אף בשבת ואע"פ שמצד שכרו הוא צריך לעשותן בשבת אין זה אלא להנאת עצמו והרי יכול היה להניחן:

הרי שלא נמסרו כלים לנכרי מערב שבת ולקחם הוא משחשכה או עבד ישראל מסר לו וכבסם בשבת יש אומרי' שאסור ליהנות בהם לעולם וממה שאמרו בחפירת קבר וארון לא יקבור בו עולמית ולא יראה כן שהרי במרחץ אמרו אם רוב ישראל ימתין בכדי שיעשו ואע"פ שלדעת ישראל נתחמם דיו בכדי שיעשו ומכאן כתבו הגאונים שלא אמרו אסור לעולם אלא בדבר שהגוי יודע שהוא צריך לו בשבת או למוצאי שבת לאלתר כגון נר לשבת עצמה או קבר וארון למוצאי שבת לאלתר אבל מה שיודע בו שהוא צריך לו אבל לא לאלתר כגון מרחץ ובגדים דיו בכדי שיעשו:

אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ובלבד בשיפסוק ע"מ לשבות ומשפסק כן מותר אע"פ שאינו שובת ויש פוסקים שאינו צריך להתנות מפני שלדעתם הלכה כרשב"ג ואע"פ שאמרו הלכה כר' מחבירו לא נאמר כן במקום אביו ומצור לצידן הואיל ובו ביום יכולין לחזור מותר אף בערב שבת:

שמועה זו נתבלבלו המפרשים בענינה וכ"ש ממה שראו שלא נמנעו מעולם להפליג בים אף בערב שבת ולא נשמע להם מי שימחה בדבר ומתוך כך פירשוה גאוני הראשונים בספינה גוששת ושאין במים עשרה טפחים ומשום איסור תחומין ואע"פ שלשון הפלגה מורה לשון פלג מים עמוקים הם פירשוהו לשון הפרשה כמו המפרש והיוצא בשיירא הא כל שהוא למעלה מעשרה מותר וגדולי הפוסקים כתבוה בהלכותיהם אלא שחזרו בהם והקשו עליהם שא"כ אף לעולם אסור אא"כ על מנת לשבות וכן מה ענין להתיר למצוה ועוד שהרי סתם ספינה אמרו וגדולה מיהא אינה מהלכת ברקק ועוד שהרי בתלמוד המערב כתבו בשמועה זו בפירוש אין מפליגין בים הגדול וכן במדרש ר' תנחומא בפרשת שלח לך שאלו מהו לפרוש לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת עד שמתוך כך פירשוה גדולי הפוסקים בחזרותיהם משום עונג שבת שכל שלשה ימים מתוך שהדבר חדש להם התנועה הסבובית מקפת פאת ראשם ומעוררת להם דברים המצערים ומשם ואילך כיון דדש דש ולדעת זה כל סמוך שלשה לדבר הרשות אסור ולדבר מצוה מותר מטעם עוסק במצוה אלא שיש ללמוד ממנה היתר למי שהורגל בכך או שמא בזמנים אלו לכל שהספנים בקיאים בה הרבה ואין כאן צער כל כך ומגדולי המגיהים על דבריהם פירשוה מפני שכמה פעמים באים בה לידי סכנה וצריכים לעשות מלאכה לפקוח נפש והרי זה כמתנה לדחות את השבת וכן אצלם הטעם למה שאסרו לצור על עיירות של גוים שכל אלו מקום סכנה הם וכן הדין אצלם להפריש במדברות ובשאר מקומות של סכנה וראשונם של גאונים היה בא עליה מטעם שט ואין חלוק אצלו בין שט בידו ובגופו בין על חבית של שייטין והוא הדין לספינה וחוץ מכבודם ישתקע הדבר שאם כן לעולם אסור וספינה ודאי אדם נח בתוכה ואין בה סרך שיטה כלל ובתוספות פירשוה מפני שאסור לעבור את המים במעבורת אף בתוך התחום שמא יסייע ועושה דרך חול וקצת ראיה לדבריהם בפרק תולין אלא שאין בה הכרח ומהם שפירשוה מפני שיוצא חוץ לתחום:

ובקצת תוספות מצאתי שברייתא זו לא נאמרה אלא לב"ש שאמרו אין שורין דיו וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום וכן הרבה והלכה כב"ה שמתירים בכלם עם השמש והולכים ונעשים כל השבת כלה מאליהם ואף בזו הואיל ונכנס עם השמש הרי הספינה מאליה היא הולכת או על ידי הגוי:

וגדולי הדורות שלפנינו פירשוה בשהספינה של גוים ורוב ההולכים בה ישראל וכל שלשה ימים הם נקראים ערב שבת ושמו מונח עליהם וצריך ליתן לב עליו שלא יבאו לעשות מלאכה בשבת בשבילם הא קודם שלשה אין ליתן לבו על השבת ואחר שהם לשם הם מוכרחים למלאכה שאין הגוי מאמינם לשבות בים ולהמתין רוח רעה לרעתם וכן אין צריכים להכריחו על כך אפי' היה בידם כן שהרי הרוח מצויה בים לבלבל והרי הוא מקום סכנה ומותר הא ספינה של גוים ויחידים ישראלים נכנסים לתוכה מותר כיון שרובה גוים כל המלאכות נעשות על שמם ומותר אף בערב שבת ומגדולי אחרוניהם משיבים עליהם שהרי מ"מ עושה הוא אף על דעת המיעוט ולא נאמר אדעתא דרובא קא עבדי אלא בשאין הישראל שם ומ"מ אפשר שבטל הוא במיעוטו ואין משגיחין להוליך הספינה בשבילו כלל ואע"פ שבפרק תולין אסרו לעבור במעבורת הואיל וצריך לפרוע עכשיו בפרט הרי משגיח בו כאחד מן האחרים ומ"מ אף הם כתבו מטעם זה שמפליגין אף בשבת עצמו וכן המנהג אלא שכל שדעתו להפליג בשבת נכנס בו מערב שבת ומסדר שם שולחן ונר ומקדש שם לקנות שביתה ולא לאיסור הפלגה שמאחר שהמלאכות לשם הגוים הם עשויות מותר לכתחילה אלא הואיל והספינה עומדת לצאת חוץ לתחום אם לא קנה שם שביתה יהא אסור לו לזוז בתוך הספינה מתוך ארבע אמות שלו הואיל ולא שבת באויר מחיצות מבעוד יום ואע"פ שבעירובין התירו אף בדיר וסהר שלא שבת באויר מחיצות טעם הדבר מפני שהגוים נתנוהו והוא אנוס אבל זה שנכנס לדעת אסור וכשנכנס נעשה מערב ברגליו וקונה שביתה והרי כלה אצלו כד' אמות ויש חולקים בקצת דברים ובמסכת עירובין יתרחבו בה הדברים בע"ה:

במסכת סוכה התבאר שאסור להלך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות ולא סוף דבר כשהולך למקום אחר שהדבר קרוב שלא למצוא שם הכנתו לשבת אלא אפי' חוזר לביתו שמא מתוך שאינו לשם אין משתדלין בהכנה כל כך והוא שאמרו שם אמר רב כהנא בדידי הוה עובדא ואפי' כסא דהרסנא לא אשכחי ומ"מ אם נודע לו שמכינים בהעדפה נראה שמותר ואין חוששים למקרה או לסיבה ויראה שעל זה נהגו להקל בה:

אין מתחילין לצור על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת שאי אפשר בלא חלול שבת ובשיעור זה צריך ליתן לב על השבת ואם התחילו אין מפסיקין שנ' עד רדתה אפי' בשבת ואפי' במלחמת הרשות ואין צריך לומר לדבר מצוה ובמדרש אמרו לא כבש יהושע את יריחו אלא בשבת:

במסכת עירובין התבאר שהגוים שצרו על עיירות ישראל בשבת אין יוצאין עליהם בכלי זיין אלא שסוגרין בפניהם ומשתדלים בשמירה בכל מה שאפשר בד"א שהדבר ברור שבאו על עסקי ממון אבל אם באו על עסקי נפשות או שיש לפקפק בכך יוצאין ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת:

במקום אחר התבאר שאף שאר עיירות מצוה לצאת לעזרם וכשיצילו את אחיהם מותר להם לחזור למקומם בכלי זינם שלא ימנעו לעתיד וכן בספינה המיטרפת או עיר שהקיפה נהר בים משתדלין להציל אף בעשיית כמה מלאכות ואפי' לתקן כלי זין ומה שהותר בעניינים אלו מכלל תפלה וזעקה בשבת כבר ביארנוהו במסכת תעניות:

הפירות לענין סחיטתן חלוקים לשלשה מינים יש מהם שרובם עומדות לסחיטה והם זתים וענבים ומהם שעומדות פעמים לסחיטה ופעמים לאוכל והמשקה שלהם מתבקש לפעמים והם תותים ורמונים ואע"פ שאין בהם כונת משקה כזתים וענבים מ"מ לחותם רב וסחיטתם מצויה ומהם שאין סחיטתם מצויה אלא דרך זרות והם תפוחים ופרישין ושאר הפירות ואיסור סחיטתם בשבת או היתרן או איסור כשיצא מהם משקה בשבת או היתרו יתבאר במסכתא זו וכבר ביארנוהו דרך קצרה בראשון של יום טוב אבל לענין מה שהותר להתחיל בו עכשיו מערב שבת להיתר מה שזב ממנו בשבת ביארנו במשנה שהזתים והענבים שנתרסקו טוען בהם קורה סמוך לחשיכה והמשקה זב מהם בשבת ומינין אלו ר"ל זתים וענבים אין צריך למלאכתן ר"ל להוצאת משקה שלהן צריכין שני מלאכות רסוק וסחיטה והותר בטעינת קורה לסחיטתן הואיל וכבר נתרסקו כמו שביארנו אבל השום והבוסר והמלילות דינם כתותים ורמונים לענין סחיטה ואע"פ שאין בהם לחות מ"מ משקה שלהם מתבקש הרבה לטבל בהם כמו שנהוג היום בבוסר לרוב העולם ובשום לקצתם וכן היה נהוג אצלם במלילות והם שבלים שלא בשלו כל צרכן ומרסקין אותן ומטבלים במשקה היוצא מהם ואחר שמשקה שלהם מתבקש דינן כתותים ורימונים ולא כשאר פירות ולהשלמת מלאכתם צריכים שלשה מלאכות אחר שאין בהם כונת משקה והם ריסוק ר"ל הכאה בעלי מעט מעט עד שיתפרדו ויעשו חתיכות ואח"כ דיכה והיא הכאה מדבקת ותמידה בכח עד שיעשה הכל אחד ואח"כ שחיקה והיא סבוב העלי עליהן לגמר מלאכה והיא כעין סחיטה לענבים וזתים ואע"פ שאדם נוהג לסחוט אחריה השחיקה סחיטה גמורה שהמשקה יוצא כולו בתוך המדוכה ואין צריך עוד אלא לברור הפסולת ויש מוציאין שחיקה וגורסין סחיטה מעתה השום והבוסר והמלילות אם נתרסקו ונידוכו מבעוד יום הואיל ואין מחוסרין אלא שחיקה או סחיטה מותר לטעון עליו אבן בסמוך לחשיכה לזוב אף משתחשך על הדרך שביארנו בענבים והוא שאמרו יגמור משתחשך ולא לגמור דוקא ר"ל לשחוק או לסחוט אלא להשתדל להיות נגמר מאליו בשבת ויש אומרים להריק המשקה לכלי אחר ומ"מ יש מפרשים לגמור דוקא אלא שקשה לפרש היאך אמרוה על מה שאמרו מאן תנא דכל דאתי ממילא שפיר דמי שהדבר מוכיח שלא נשנית אלא כדרך משנתינו ומ"מ הם מפרשים מאן תנא וכו' רבי ישמעאל שמתיר לגמור בידים ואלו היה אסור לעשות בידים לא היו ב"ש מודים בה שמ"מ הרי נעשית מלאכה בהם בשבת ועל הדרך שהיו חולקין במצודות חיה ועוף הואיל וזיבת המשקה כלה אפשר ליעשות בשבת כמו שביארנו במשנה במצודות אע"פ שלא היה בה חיוב חטאת והדברים נראין ואף גדולי המחברים פירשוה בפירושי המשנה בשני של עדויות שאם נתרצצו מערב שבת להוציא לחותם שמשלים מדוכתם בידיו בשבת ומ"מ למדנו דוקא במחוסרים שחיקה או סחיטה לבד כגון שנתרסקו ונדוכו ושמא תאמר והיאך אתה מפרשה לדעת זה בשנתרסקו ונדוכו והלא משנתינו בענבים וזתים בנתרסקו לבד והיה לך להתיר בנתרסקו לבד והראיה שהרי ר' אלעזר העמיד משנתינו כר' אליעזר שאמר בחלות דבש שריסקן מערב שבת ויצא הדבש מעצמו שמותר ושאלו לו מפני מה לא העמידה כר' ישמעאל שאמר בשום ובוסר יגמור על הדרך שהעמידה ר' יוסי בר חנינא והשיב מפני שכבר הודיע ר' יוחנן שר' ישמעאל לא התיר אלא במחוסר שחיקה או סחיטה הא במחוסר דיכה לא ומשנתנו התירו אף במחוסר סחיטה שהיא במקום דיכה וא"כ אחר שאתה פוסק כר' יוסי בר חנינא להעמיד משנתנו כר' ישמעאל היית צריך להתיר שום ובוסר אחר ריסוק לבד תדע שדבר זה בלבל הרבה מפרשים בשמועה זו ולא עוד אלא שתמהו על גדולי הפוסקים שהביאו דברי ר' יוסי בר חנינא ודברי ר' יוחנן ולדעתם הם סותרות זו את זו ומ"מ תדע שאף ר' יוסי בר חנינא מודה שלא התיר ר' ישמעאל בשום ובוסר אלא במחוסרים שחיקה או סחיטה ולא נחלקו אלא שר' אלעזר נמנע מלהעמידה כרבי ישמעאל שהיה אומר שהשום והבוסר לא הותרו אלא אחר ריסוק ודיכה ומשנתנו מתרת בזתים וענבים אחר ריסוק לבד ומתוך כך הביאה משמועת חלות שריסקן וסחיטתן באה אחר הריסוק כדרך משנתנו ומ"מ ר' יוסי בר חנינא סובר שהסחיטה שאחר ריסוק לענבים כסחיטה שאחר ריסוק ודיכה בשום ובוסר שזו מלאכה אחרונה לזה וזו מלאכה אחרונה לזה כמו שהקדמנו והיא היא שהביאה גדולי הפוסקים להביא את שתיהם והדברים ברורים ומ"מ בבוסר לתוך הקדרה מיהא מותר לסחטו כמו שיתבאר ומגדולי המגיהים היו מתירים בשום ובוסר אף במחוסרים דיכה כדעת שלהם בביאור דבריו של ר' יוסי בר חנינא שהלכה כרבי ישמעאל על כל פנים ממה שאמרו הורה ר' חנינא כר' ישמעאל והם מפרשים דבריו אף במחסרים דיכה כדמיון משנתנו ואין דבריהם נראין: