מאירי על שבת שח

כבר ביארנו במשנה שכל שהגיע לחצר החיצונה אם היו כלים הניטלים כגון כלי זכוכית ודומיהם נוטלם ביד ואם אינם ניטלים מתיר את החבלים והם נופלים מאליהם ומעתה הגע עצמך שהיו חבלות שאם יפלו על גבי קרקע ישברו כיצד הוא עושה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן ומתיר את החבלים והשקים נופלים עליהם בד"א בחבלות קטנות וכלים קטנים שאפשר לו אחר שנפלו עליהם להשמיט הכרים והכסתות מתחתיהם שנמצא שאין כאן בטול כלי מהיכנו ואע"פ שנתינת כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה יכול ג"כ לנערה וכן בנתינת כלי תחת הנר לקבל השמן פירשוה גדולי הראשונים בשמקצה את הכלי לכך כל היום הא דעתו לנערם מותר ומ"מ אף בסתם נראה לי שהדבר כך הוא שאין דעתו לנער בשמן וביצה שמא תשבר הביצה וישפך השמן אבל זו שבכאן עקר הכונה הוא לשמטם לשעתו וי"מ מפני שהפסד הביצה והשמן הפסד מועט הוא ולא חששו כמו שיתבאר בסמוך אבל זו הפסד מרובה הוא ומתוך כך הקלו בו ואסור בסיס לדבר האסור אין כאן שלא הונחו על דעת בסיס אלא להסירם לשעתם או שלא הונחו שם בין השמשות לדעת קצת אלא שכבר סתרנוה בפרק נוטל ומ"מ אם היו גדולות עד שאין יכול להשמיט הכרים והכסתות מתחתיהם אסור שאין מבטלים כלי מהיכנו אלא יניחם עד מוצאי שבת וממה שאמרו שמביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם אתה למד שכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל ומה שיש לשאול בה לענין פי' שהרי רב הונא שהוא בעל השמועה סובר כר' יצחק בפ' כירה שמא דוקא בשביל מת ודבר שאין עליו תורת כלי ויש בה דרכים אחרים וכמו שביארנו בפ' כירה אלא שלענין פסק אין לנו צורך בהם:

ויש שואלים ואף בביטול כלי מהיכנו למה נאסר והלא בפ' מפנין אמרו בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה שבטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן ואף בזו יש צער בעלי חיים בהעמדת הבהמה טעונה אפשר שבזו הרי יכול להפקיע צערה בהתרת החבלים ומפני הפסד מועט אין מתירין בטול כלי מהיכנו בידים והוא שאמרו למטה חמורו של ר"ג היתה טעונה דבש ולא רצה לפרקה עד מוצאי שבת ולמוצאי שבת מתה ושאלו עליו והתנן נוטל את הניטלים ודבש ראוי לטלטל הוא ופירשוה כשהדביש שאינו ראוי עוד אלא לכתיתא דגמלא ואין להתירו מהכנה זו שהרי אסור ליתנה לשם משום רפואה ושאלו עוד ויתיר החבלים והשקים נופלים ותירץ קא מיצטרו זיקי כלומר שיתבקעו בנפלה והקשו עוד ויביא כרים וכסתות ותירץ מיטנפי ואיכא בטול כלי מהיכנו ושאלו עוד והא איכא צער בעלי חיים והי"ל להתיר והפסיד הכל ותירץ קסבר צער בעלי חיים דרבנן ומ"מ לדעתנו שצער בעלי חיים דאורייתא כמו שהתבאר צריך להתיר החבלים:

יש שואלים בדברים שאין ניטלים ושליפי זוטרי שאין בהם ביטול כלי מהיכנו מה צריך לכרים וכסתות ויטלם ביד שהרי צריך הוא למקומם ואם מפני שאינו יכול להשתמש במקומו שהרי גב הבהמה הוא ואסור להשתמש בבעלי חיים הרי מ"מ צריך למקומו שלא תמות בהמתו נראה שאין צורך מקומו נאמר אלא שצריך למקומו ממש לישב בו וא"ת ואף ברברבי יביא כרים וכסתות ויטלם אח"כ ביד מצורך מקומו שהוא הכר והכסת שצריכים לו יראה שמאחר שהוא עושהו בסיס להן לכתחילה אין מתירים עוד בגוף הכרים לצורך מקום אחר שהוא בעצמו עשאו [בסיס] שא"כ לא הועילו כלום:

זה שהתרנו בהבאת כרים וכסתות דוקא במקום שיש פסידא גדולה אבל בפסידא מועטת לא שהרי מ"מ יש כאן בטול כלי מהיכנו במקצת והוא כל אותה שעה שהאיסור עליה מעתה היתה טעונה חתיכות של זכוכית שאף הוא צריך לשברן עוד מתיר את השקים ונופלי' בקרקע אע"פ שיש כאן פסידא מועטת מהרבה דקיקים שלא יוכל ללקטם שלפסידא מועטת כזו לא חששו אע"פ שבפרק משילין מצינו חששא לפסידא מועטת זו אינה חשובה לכלום וכן הדין אם היתה טעונה תבואה של טבל אבל יין שיש כאן פסידא מרובה מותר והוא שאמרו בפ' כירה חבית של טבל שנשברה מביא כלי ומניח תחתיה:

היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה ר"ל משאוי של גדישים מניח ראשו תחתיו ומסלקו לצד א' והוא נופל מאליו:

אסור לאדם להשען או לשפשף עצמו על גבי בהמה בשבת מפני שמשתמש בבעלי חיים ומ"מ דוקא צדדין אסורים אבל צדי צדדים מותרים ומה הם צדדים דפני בהמה ועוקציה וערפה שהם מקומות שאין ראויים לרכיבה ואיסורם מפני שהם כנגד הגב שהוא מקום רכיבה וצדי צדדין הוא המרדעת שעל החמור ולגדולי המפרשים ראיתי שמקומות אלו אפי' היו עליהם עשר מרדעות זה על זה אסור לסמוך עליהם ואפילו שקים רקים המשתלשלים עליהם אבל שק המלא ובולט לאויר שבצדדין הוא הנקרא צדי צדדין ומותר להשתמש בהם וכן מה שתחתיה כגון מעיה וגי' דוקא במ"ש בגמ' בסוגיא זו מאי לאו גוולקי דהוו להו צדדים כלומר סלים העשויים מזמורות דקות והם שטוחים וחבוקים על דפני הבהמה כעין מרדעת ולא שיהו בולטות באויר ותירץ לא באבר גוולקי כלומר סלים של משאוי גדול שהם ארוכים הרבה ובולטים באויר הצדדים וכשמתיר את החבלים הוא סומך את עצמו עליהם ולא על דפני הבהמה ויש גורסים בראשונה חבר גוולקי ופירושו סלים החבוקים והמחוברים בבהמה על הדרך שכתבנו וי"מ בע"א:

כל שאנו אוסרים בתשמיש זה דוקא שבא להשען בכח בידו או ברגלו או בזרועו ובכונת תשמיש אבל הנגיעה מותרת שאין הנגיעה תשמיש והוא שאמרו בתלמוד המערב באחרון של י"ט אית תנאי תני נשענין על גבי בהמה ואית תנאי תני אין נשענין מאן דמר נשענין בבריא מאן דמר אין נשענין בתש ועוד אמרו שם בנסח אחר דמר נשענין בהאי דמיסתמיך ציבחר ר"ל,,, דמר אין נשענין בכובש את כבדו וכן ראיה ממסכת חגיגה שאמרו יוסף בן יועזר אומר שלא לסמוך ואמרו עליה שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי לאו הכי מאי קא עביד ליסמוך ואף בתלמוד המערב אמרו שם הדא אמרה צריך לכבוש את כבדו דאי לא כן וכי אסור ליגע בבהמה ואע"פ שהלכה כהלל שהיה מתיר לסמוך ומשום דסמיכה צרך קרבן הוא ולא חששו בו לשבות מ"מ למדנו שאף שלא במקום מצוה לא אסרו אלא בבא לישען בכח וה"ה לאילן ושניהם מדברי סופרים באילן שמא יתלוש ובבהמה שמא יחתוך זמורה או מקל להנהיגה וכל שכובש את כבדו שאסרנו בבהמה פירושו בין כבדו של עצמו בין כבדו של כלי או של שום דבר ומ"מ דוקא שלא לצורך הבהמה אבל לצורכה מותר ליתן עליה בגד או מרדעת מפני הצנה או מפני החמה אלא שלא תצא בהמתו בה לרה"ר כמו שהתבאר בפרק חמשי:

העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כל שהם חזקים או שקשרם וחזקם שלא תהא רוח מצויה מנידתם כשירה שאלמלא כן כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה עשה סוכתו בראש האילן עד שכשהוא עולה צריך לעלות באילן כשירה אבל אין עולין לה ביום טוב שאין משתמשין באילן אפי' בצדדיו וכן שקרקע הסוכה נקשר בדפני האילן וכשנותן כליו לשם נמצא משתמש באילן ואפי' היו שם שתי דפנות בידי אדם שקרקעית הסוכה נשען עליהם ובשלישית הוא נשען על האילן ואין עולין לה ביום טוב אבל שלש בידי אדם ורביעית באילן עולין לה ביום טוב שהרי אלו ניטל האילן יכולה לעמוד באותם שבידי אדם וי"מ בה יכולה לעמוד בכשרות שהרי דופן האילן אינו לא מעלה ולא מוריד כמו שיתבאר במקומו: