מאירי על שבת שא

מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר לך אתה עמי שהרי אם יש שם בורגנין ר"ל סוכת שומרי פירות משבעים אמה ושירים לשבעים אמה ושירים הולך אפי' בשבת שהכל כעיר אחת וכל שיש בו תקנה לעצמו בשבת מותר לאמרו אף במקום שלא נעשית התקנה מעתה קש המחובר ותבן המוסרח שהוא מוקצה שהיו חוץ לתחום הואיל ואין להם תקון בשבת אין מחשיכין עליהם אבל תלושים וראויים הואיל ואם יש שם מחיצות מביא מחשיכין עליהן כמו שביארנו בפירות וקש הוא זנב השבולת ותבן הוא קנה התבואה הנדוש וכן מעתה מה שאמרו במשנה שמחשיכין על עסקי המת להביא לו ארון אלמא לדבר אחר אסור אע"פ שאין כאן אלא איסור הבאה והרי אלו היו שם מחיצות מותר פירושו לתקן לו ארון ותכריכין שנמצאו חסרים מלאכה האסורה בשבת וכן הדס לכלה שהוא צריך לקצצה ולמדת שמותר לומר לחברו או לגוי בשבת הבא לי פירות שיש לי במקום פלוני למחר שאף הוא עצמו היה יכול להביא אלו היו שם מחיצות או בורגנין אבל במחוברים אסור לומר לגוי שיביאם לו למחר ומ"מ אף בתלושים אסור לו לומר לגוי מבערב הבא לי בשבת וכ"ש בשבת להביא ביומו שאפי' הביא לצורך ישראל אסור:

זה שביארנו במחשיך לשמור שמביא לכשיחשך אף מן המחובר דוקא לאחר שהבדיל ומ"מ לא הבדלה על הכוס ולא אפי' הבדלה בתפלה אלא שאם הוא תכוף למלאכה זו יאמר המבדיל בין קדש לחול ופירשוה גדולי הרבנים אף בלא הזכרת שם שאינו אלא להיכר בעלמא ואע"פ שלא הבדיל לא בתפלה ולא על הכוס וגדולי הפוסקים כתבו בברכה ר"ל בא"י המבדיל בין קדש לחול אע"פ שלא הזכיר שאר הבדלות וכן עיקר ואח"כ מבדיל בתפלה ובכוס וכל שכן שאם הבדיל בתפלה מותר במלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס:

מחשיכין על התחום להביא בהמה ואם היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה אף בשבת והיא באה ויש גורסין בזו אין מחשיכין ומפני שבהמה וכל בעלי חיים חוץ מאדם אסורין לטלטל והרי הוא כתבנא סריא ואין הדברים נראין ומחשיכין על עסקי כלה ומת כמו שביארנו ואומרין לו לך בערב למקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני לך עד מקום פלוני ואם לא מצאת במנה הבא במאתים ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח הבא לי תכריכין בכך וכך מדה ובסך פלוני כל קנה וקנה וכיוצא בזה ובאחר אסור להחשיך לתקונם כמו שביארנו ומ"מ תוך התחום מחשיכין בו אף לתלוש מן המחובר אבל לא יטייל בתוך שדהו לידע מה היא צריכה וכן לא יטייל על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ לכשיחשך מיד שהרואה אותו מטייל לשם מכיר שכונתו בכך:

השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה או את התינוק אין נותן לו שכר שבת לפיכך אין אחריותן בשבת עליו ואם היה שכיר שבת או חדש או שנה נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ולא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא תן לי שכרי של שמנה ימים ובדומה לזה:

המשנה הרביעית גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב עשו ארון חפרו את הקבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית אמר הר"ם פי' חלילין כלים חלולים עושין בהם קול ידוע לעורר הבכי והאבל ואמרם ממקום קרוב מתוך המדינה אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהם גזרה שמא מחוץ לחומה באו שהוא רה"ר ואמרם בארון וקבר ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית לפרסם הדבר אצל כל בני המדינה וכל מה שהתירו ממה שעשו הגוים בשבת אינו מותר עד שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשו וכן אלו החלילים אע"פ שראינום שבאו מהמדינה:

אמר המאירי המשנה הרביעית והיא מענין מה שנתגלגל לבאר בקצת מלאכות שעשו הגוים מעצמן על איזה צד ישתמש בהן ישראל והוא שאמר גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל ופירשו בה גדולי הרבנים שלא יספוד בהם לעולם עם אמרם שלא הביאו למת זה אלא למת סתם שידים מוכיחים שבשבילו הביאום ואע"פ שבמרחץ אמרו אם רוב ישראל בכדי שיחמו חמיו אלמא דיו בכדי שיעשו טעם הדבר הואיל ומ"מ אף בשביל גוים נעשה אבל זו לא באה אלא בשביל ישראל ומבשל בשבת שלא נעשה אלא בשביל ישראל ואעפ"כ דינו בכדי שיעשו בזו אין הדבר מפורסם כל כך או שמא במת החמירו משום לועג לרש ומ"מ יש להשיב עליהם שאם כן היה לו לומר עולמית כמו שאמרו בסוף המשנה אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ועוד אם בשביל שנעשית בו מלאכה בשביל ישראל אתה אוסרם לעולם אף בבאו ממקום קרוב יש לך לאוסרם שהרי הובאו ד' אמות ברה"ר ונעשית בהם מלאכת איסור תורה אלא עיקר הדברים שלא נאמר כאן לא יספוד בהן ישראל אלא עד בכדי שיעשו ואפי' הביאם לצורך ישראל זה אחר שבאו בצנעה ומ"מ לענין פירוש יראה שלא הובאו לשם ישראל זה אלא למת סתם וסתם הדברים לשם ישראל היה שאין דרכן של גוים לספוד בחלילים ולפיכך אסורים לכל ישראל שאלו היו באים בשביל גוים מותר היה מיד:

ואמר אח"כ אא"כ באו ממקום קרוב ושאלו בה בגמ' מאי מקום קרוב ופי' רב אמר מקום קרוב ממש כלומר עד שנראהו בא בבקר שנתברר לנו שמתוך התחום באו ומאחר שכן אין חוששין שמא בלילה הביאם עד לחומה ועכשו נכנס בבקר ולשמואל חוששין שמא חוץ לחומה לנו כלומר וממקום רחוק באו בלילה עד שהגיעו לחומה ואם כן זה שאמר אא"כ באו ממקום קרוב פירושו אא"כ המתין עד שיבאו ממקום קרוב ר"ל מחוץ לתחום והיינו בכדי שיעשו וזהו נסח גדולי הפוסקים ופסקוה כשמואל ועל הדרך שביארנו ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שמחלקת זו רב מחמיר ואומר קרוב ממש כלומר שיתברר לנו שמתוך התחום באו הא ספיקא תולין לחומרא ושמואל מיקל ואומר שאף הספק מותר וחוששין שמא חוץ לחומה לנו ר"ל תוך התחום ואע"פ שלשון חוששין מורה להחמיר כבר מצאנוה לקולא וכמו שאמרו בחגיגה ט"ו א' חוששין שמא באמבטי עברה ובמסכת גיטין ע"ג ב' חוששין משום זנות ולא משום קדושין וגירסת הספרים לדעתו דייקא מתניתי' כוותיה דשמואל עשו ארון ועשו קבר יקבר בו ישראל אלמא מספיקא שארי ותולין שמא לצורך גוי נעשה וברייתא כוותיה דרב עיר שישראל וגוים דרים בה והיתה בה מרחץ וכו' מחצה על מחצה ימתין עד בכדי שיחמו חמיו אלמא חוששין מספק שמא לצורך ישראל נעשה ומ"מ קשה לי לגירסתו שהרי זה של עיר שישראל וגויים דרים בה משנה היא במס' מכשירים אלא עיקר הגירסא מתניתי' דהכא כשמואל ומתניתי' דהתם כרב ולשיטה ראשונה גורסין בהפך ולענין פסק איפשר שהכל אחד ולשיטת גדולי הרבנים נפסוק כרב וכל שבאו ולא נודע מהיכן באו ימתין להם עד בכדי שיבאו ממקום קרוב:

ואמר אח"כ עשו ארון וחפרו את הקבר כלומר ולא נודע לשם מי אם לישראל אם לגוי יקבר בו ישראל ופירושו מיד שמן הסתם לדעת עצמן עשאוהו שאין דרך לעשות גוי ארון וקבר לצורך ישראל בסתם והרי הוא כעשאוהו לשם גוי ושאלו בה בגמ' הכא נמי נימא ימתין בכדי שיעשו ותירץ כשהקבר עומד באסרטיא שזהו דרך קברי גוים והארון עומד לשם שהוא מוכיח שלאותו הנקבר שם הוא מוכן ומ"מ יש ספרים שאין גורסין כן ולעולם קבר וארון בסתם לשם גוים הוא נעשה ומותר לקבור בו ישראל מיד וסוגיית הגמרא חוזרת לדבריהם על מה שאמרו אח"כ שאם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ושאלו אמאי לימא בכדי שיעשו ר"ל שלא יאסר אלא בכדי שיעשו וכמו שביארנו בחלילין ופירשוה בעומד באיסרטיא שהוא מקום מפורסם והכל יודעין שחללו בשבילו את השבת וכן הארון עומד סמוך לקברו אבל כל שהוא בצנעה דיו בכדי שיעשו ואף בחלילים כן שאם בפרהסיא לא יספוד בהן עולמית ומ"מ למת אחר מותר בכדי שיעשו בארון ובקבר ובחלילים ונמצאו לשיטתנו חלילי' וארון וקבר בחדא מחתא שאם בצנעה יקבר ויספוד בכדי שיעשו ואם בפרהסיא לא יקבר ולא יספוד עולמית למת זה אלא שבמת אחר דיו בכדי שיעשו ובחלילים שבאו בודאי מחוץ לעיר או שאין (בדבר) [דרכם] להיות מצויות בעיר הואיל ולא נתברר שמתוך התחום באו חוששין להם לכדי שיעשו שאם לא נודע שמחוץ לעיר באו ושדרכם להיות מצויות בעיר אין לחוש לכלום כך יראה לי וכך מצאתיה וחכמי האחרונים וי"א בחלילים הואיל ואין תשמישם תדיר אצל מת זה אלא לשעה אף בבאו בשבילו בפרהסיא דיו בכדי שיעשו ועיקר הדברים כדעת ראשון:

ובמסכת מכשירין אמרו עיר שישראל וגוים דרים בה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב גוים מותר לרחוץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין עד כדי שיחמו מחצה על מחצה ימתין עד כדי שיחמו ואם הוא אמבטי קטנה שיש לתלות בה שמחשיכה הוחמה אם יש שם רשות ר"ל גוים שליטים ונכבדים שיש להם עבדים הרבה שכשרוצים לרחוץ מחמין להם מהרה על ידי עבדים וקומקמוסין הרבה תולין שמשחשיכה נעשה ורוחצים בה מיד וכן כל כיוצא בזה זו היא שטתנו בענין זה ויש חולקים בקצת דברים ואף הרבה מפרשים מחדשים נסחאות וביאורים בסוגיא הבאה על משנה זו ועקר הדברים לענין פסק הוא מה שכתבנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה החמשית עושין כל צרכי המת בשבת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין וקושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים אמר הר"ם פי' כששומט אדם מה שתחת המת מן הבגדים נמצא מוטל על החול וזו היא כונתו באמרו ומטילין אותו על החול לא שיזיזוהו ממקומו ויטילו אותו על הארץ כי זה כבר התנה ברחיצתו ואמר ובלבד שלא יזיזו בו אבר לפי שטלטול המת בשבת אסור ומאמצין עצימת העינים וסתימתם:

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה כענין המשניות הראשונות והוא שאמר עושין כל צרכי המת בשבת והוא שסכין אותו בשמן ומדיחין אותו במים ובלבד שלא יזיז בו אבר ר"ל שלא יגביה ידו או רגלו או אפי' ריסי עיניו שטלטול מקצת שמיה טלטול ושומטין את הכר מתחתיו שלא יסריח מחמת חום הבגדים ומטילים אותו על החול ר"ל אחר ששמטו את הכר הוא נופל על הארץ או על החול לפי מה שהוא בשביל שימתין מהסריח והוא הדין שאם אי אפשר לשמטו שמטלטלין אותו על ידי ככר שאף זה כמוטל בחמה וכך המנהג: