מאירי על שבת רסח

המשנה השלישית והכונה בה לבאר בענין החלק השלישי והוא שאמר ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ופי' ספק כגון שנולד בין השמשות ערב שבת ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת או בערב שבת וכן שנולד במוצאי שבת בין השמשות ואין ידוע אם שמיני שלו בשבת אם ביום ראשון ומספק אין מוהלין אותו בשבת ואי אתה מפרש ספק זה ספק בן שבעה ספק בן שמנה ומטעם שמא בן שמנה הוא ואין מלין אותו שכל כיוצא בזה כבר התבאר בגמ' שמילתו דוחה שבת שאם בן שבעה הוא חי ומן הדין ראוי למולו ואם בן שמנה הוא אינו אלא כמחתך בבשר בעלמא ומ"מ יש דוחים סוגיא זו ופוסקים שאף זה אין מחללין עליו את השבת וראשון עקר וכן ראיתיו מוסכם לרוב גאונים וכן כתבו גדולי המחברים:

וכן אנדרוגינוס אין מילתו דוחה שבת שנאמר ערלתו ערלתו גמורה ולא מי שחציו נקבה ור' יהודה מתיר באנדרוגינוס מפני שהוא לענין זה זכר גמור וכן שהבא עליו חייב סקילה מטעם משכב זכור ואין הלכה כר' יהודה לא לענין מילה ולא לענין משכב זכור אלא כחכמים אלא שבמשכב זכור מכין אותו מכת מרדות אפי' בדרך נקבותו ומכל מקום התבאר במקום אחר שהאנדרוגינוס מותר לישא אשה ויש חולקין לפסוק כר' יהודה כמו שכתבו גדולי הפוסקים בהלכותיהם ואין נראה כן ומ"מ הטומטום אם נקרע מערב שבת ונמצא זכר הואיל ונימול לשמיני כמו שהתבאר בב"ב דוחה שבת ויש חולקין ומ"מ אם לא נקרע מערב שבת אין קורעין אותו מספק:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אנדרוגינוס לא נדחית מילתו בשבת מתורת ספק אלא שאינה ערלה גמורה ולמדו מפי השמועה ערלתו ולא אנדרוגינוס אבל מ"מ חייב הוא במילה על כל פנים ומעתה אם גדל ולא מלוהו אחרים הרי הוא בתליית כרת עד שימול: