מאירי על שבת רסו

המוהל בשבת כל זמן שהוא עוסק במילה אם נשארו בפריעתו ציצין ר"ל רצועות בשר אפי' דקות כחוט השערה מחוברות עדין בעטרה חוזר לפרעם בין על ציצין המעכבין את המילה ר"ל שאינה כשרה כגון שהם חופות רוב העטרה בין שאין מעכבין כגון שאין חופות אלא מיעוטה של עטרה שהרי עדין הוא עוסק במצוה והרי ניתנה שבת לידחות אצלה אבל אם סלק ידו על ציצין המעכבין חוזר וזהו הנקרא הלקוט כמו שאמרו מהלקטין את המילה על שאין מעכבין אינו חוזר שזהו כהתחלה עצמה ולא ניתנה שבת לידחות עליהם:

מי שמל בשבת ונשארו ציצין המעכבין ולא לקטם אינו ענוש כרת משום חבורה שלא לשם מצוה שהרי ברשות התחיל ואע"פ שלא סיים יסיים אחר והרי עשה הוא תחלת המצוה ואם איחר עד בין השמשות של מוצאי שבת ואמרו לו היאך אתה מתחיל ואי אפשר לסיימה בשבת ונמצאת חובל שלא לצרך ולא נשמע להם והתחיל ענוש כרת שהרי לא ברשות התחיל ונמצא חובל שלא במקום מצוה שמל ולא פרע כאלו לא מל ואף הפריעה שגמר בלילה אינה מצוה שאין מילה אלא ביום ומתורת מקלקל אי אתה פוטרו שהרי מ"מ מתקן הוא במה שעשה:

ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת מפשיטין את כלו כדרך שהוא עושה בחול ואין אומרין שלא להפשיטו אלא עד החזה שהוא יכול להוציא אמוריו בכך אלא מפשיט את כלו:

לעולם יהא אדם משתדל לקיים את המצות בהדור ובנוי דרך הערה אמרו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות סוכה נאה ולולב נאה שופר נאה ציצית נאה תפלין נאים ספר תורה נאה בדיו נאה בכתיבה נאה ולכרכו בשיראין נאים וכן דרשו בו ואנוהו הדמה לו כלומר אני הוא מה הוא רחום וכו' וכן בשאר המדות כמה שאפשר לו:

עדים שראו את החדש חייבין לילך ולהעיד ואפי' בשבת ואפי' נראה בעליל ר"ל בגלוי לכל לא יאמרו כשם שנראה לנו כך נראה לכמה בני אדם קרוב להם אלא כל שראוי להעיד ואין בינו ובין מקום בית דין אלא לילה ויום או פחות מחללין עליו את השבת כמו שביארנו במקומו:

כבר ידעת שמצוה לסדר לחם הפנים על השלחן בכל שבת ושבת ואין מסלקין את הישן עד שיסדרו את החדש שנ' לפני י"י תמיד שלא יהא השלחן בלא לחם וכיצד היו מסדרין אותו ארבעה כהנים נכנסים שנים בידן שני סדרי הלחם שש המערכת לכל אחד ושנים בידן שני בזיכין מלאים לבונה ליתן אחת על כל מערכה מהם וארבעה כהנים מקדימין לפניהם שנים ליטול שני בזיכין הישנים ושנים ליטול שני סדרים הישנים והשלחן היה נתון ארכו ממזרח למערב ורחבו בין צפון לדרום המכניסים עומדים בצד צפון ופניהם לדרום והמסלקים עומדים בצד דרום ופניהם לצפון אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנ' לפני י"י תמיד ואין אומרין יטלו אלו תחלה ואח"כ יניחו שכל שאינו לן בלא לחם תמיד הוא אלא לא יעמוד אפי' רגע בלא לחם ואלו שיוצאין עם הלחם הישן נותנין אותו בשלחן של זהב אחר שהיה באולם ומקטירין את הבזיכין ואח"כ מחלקין את החלות כמו שיתבאר במקומו:

כל מוהל שאינו עושה מציצה סכנה הוא ומעבירין אותו והראיה שהרי הותרה בשבת ואלמלא שהיא סכנה למה התרנוה ואם מפני שהאדם מיפקד פקיד ר"ל מופקד ועומד כנתון בכלי ואין במציצה זו חבורה אינו כן אלא חבורי מיחבר כלומר כשהוא יוצא על ידי מציצה שאין הדם ניתק ממקום חבורו אלא על ידי מציצה: