מאירי על שבת רסד

מצוה על האב למול את בנו וכל שלא נימול על יד אביו בית דין חייבים למולו ואם לא נימול על ידי אלו חייב הוא עצמו לכשיגדל למול את עצמו ועליו הוא אומר שאם לא מל חייב כרת לא על האב ומ"מ אף הוא עצמו אינו חייב כרת להיות הוא וזרעו בכלל עד שימות אלא שמבטל מצות עשה בכל יום:

כבר ביארנו שהצרעת דוחה את העבודה שהרי טמא הוא ואין טמא עובד ואין אומרין יבא עשה של עבודה וידחה לאו של קציצת בהרת ויקוץ בהרתו שהרי מ"מ עדין מחוסר טבילה ומפני עבודת מחר אין דוחין אותה ושמא תאמר ובנגעים טהורים מיהא כגון בהק ופרחה בכלו שהם בכלל איסור קציצה שהרי אף קודם שיראה לכהן הוא בכלל לאו זה וכמו שאמרו בספרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מנין ת"ל ככל אשר יורו ובזו מיהא יקוץ ויעבוד שהרי יטהרנו הכהן לכשיראהו אע"פ שעבר ר"ל שעבר את הנגע מ"מ אין עשה דוחה את לא תעשה אלא כל שבשעה שעוקר את הלאו מקיים את העשה כגון מילה בצרעת שבשעת קציצה עוקר את הלאו ועושה עקר המצוה ואע"פ שמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ המילה עקר המצוה וכן ציצית בכלאים שבשעת הלבישה נעקר הלאו ומתקיים העשה אבל עבודה הרי אין העבודה בשעת הקציצה ולדעת זה מי שאין לו מצה מן הישן בלילי ראשון של פסח אוכל מן החדש אע"פ שלא קרב העומר ומ"מ ראיתי לחכמי מפרשי המקראות שכתבו שאין עשה דוחה את לא תעשה אא"כ היתה כתובה בצדה ושמא תאמר אף לדעתנו כלאים בציצית מיהא למה הותר והרי אמרו כל מקום שנ' עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה ובזו הרי יכול לעשות טלית מצמר ותכלת שהוא מין צמר ואין כאן כלאים שאני ציצית שבהדיא הותרה בתורה מכח סמוכים הא כל שלא נאמר בה כן אינה דוחה אלא בשאי אפשר לקיים בדרך אחרת ושתהא המצוה מתקיימת בשעת העבירה וכל שהוא בדרך זה דוחה אף לאו ועשה שהרי צרעת יש בו לאו ועשה כמו שנאמ' בסוגיא זו ומ"מ יש מקומות שגלתה תורה שאינו דוחה לא תעשה ועשה אף במקום שהלאו והעשה באים כאחד שהרי שריפת נותר עשה ואעפ"כ אמרה תורה והנותר ממנו עד בקר ליתן בקר שני לשריפתו שאין שורפין קדשים ביום טוב וכן עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ויום טוב וכן דרשו שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויום טוב שהשבתון עשה ונמצא בהם עשה ולא תעשה: