מאירי על שבת רמד

לא היה הדבר מתברר לצורך מי נעשה אסור והוא שאמרו שמואל איקלע לבי תורן והוא שם מקום אתא ההוא גוי אדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרא וקרי אמר אדעתא דנפשיה אדליק ואהדרינהו לאפיה לגבי שרגא נתברר לו שלצורך שניהם הדליק אף זה אסור וכן אמרו בירושלמי לצרכו ולצרך ישראל מהו נשמעיניה מן הדא שמואל איתקבל גבי חד פרסאי איטפי בוצינא אזל פרסאה אדלקה הפך שמואל אפוי עד דחמתיה מתעסק באונותיו וידע דלאו בגיניה אדלקה וא"ר יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור ומה שאמרו שם בירושלמי אמר ר' שמואל שניא היא שאין מטריחין את האדם לצאת מביתו ופירשו שהוא חוזר למה שאמר לצרכו ולצורך ישראל אסור כלומר בכל מקום והשיבו שכל לעצמו ולישראל בביתו של ישראל מותר שאין מטריחין אותו לצאת אבל זה שהפך שמואל את פניו מפני שלא היה בביתו הרי מ"מ חזרו והשיבו אם אין מטריחין את האדם לצאת מביתו למה הפך את אפוי כלומר שאף בביתו של זה יש לך לומר שלא להטריחו אלא ודאי כל לצורכו ולצורך ישראל אסור לאותו ישראל אלא שלישראל אחר מותר אפי' עשאה כלה בשביל ישראל כמו שביארנו וכן למדנו מן הירושלמי שאפי' ישראל יושב ובא הנכרי ומדליק בסמוך לו כל שהוא עושה בשבילו צריך להרחיק משם וכן למדת ממה שכתבנו שעבד ושפחה המדליק או מביא מים אע"פ שהוא עצמו נהנה מהם הואיל ואף בשבילם הוא עושה אסור לכלם וכל שכן בעל הבית שעיקר תשמישם בשבילו הוא:

המבשל בשבת בשוגג כבר ביארנו במסכת חולין שאסורה ליומה בין לו בין לאחרים ומ"מ יש פוסקים שמותרת ביומה כר' מאיר ושואלים בכאן היאך החמירו במלאכה הנעשית ע"י גוי בשבת מעצמו יותר מישראל עצמו שבשל בשבת בשוגג ותירצו שישראל בדבר חמור אין לו לגזור שוגג אטו מזיד ואפי' אתה מתירו שוגג ידוע הוא שאסור אבל מלאכה הנעשית ע"י גוי קלה היא בעיניו וצריך להחמיר בהם ואע"פ שאף באמירתו אין כאן אלא שבות ונמצא שלא באמירתו גזירה לגזירה כלה חדא גזירה היא:

כל מה שהתרנו במלאכה שעשאה הגוי לצורך עצמו פירושה במקום שאין שם מוקצה שהרי לקט עשבים אין מוקצה לבהמה וכן כבש לירד אפי' קצץ העצים היום אין טלטול בירידה ואינו אלא משתמש בעלמא וכיושב על האבן אבל לטלטל את הכבש אסור הואיל ונתלשו בשבת וא"כ כל שאפאו או בשלו גוי לעצמו בשבת ואין בו משום בשולי גוים מותר לישראל לאכל ממנו בשבת עצמו ובלבד שיהא ראוי לכוס הא לא היה ראוי לכוס יש בו משום מוקצה:

הרבה דברים ראוים להתגלגל בכאן מענין שכירות מרחצו או שדהו לגוי וסחורה או שתוף שבין ישראל לגוי היאך עושין בשכר שבת והיוצא בדברים אלו וכבר ביארנו הכל בארוכה במסכת עבדה זרה בסוף פרק ראשון:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שבעה עשר בעזר הצור:

כל הכלים וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על זאת המסכתא בכללה שרוב עניניה באים בביאור עניני ההוצאה ושכל מה שאמרוהו באיסור טלטול הוא ממין ההוצאה וכמו שאמרו במסכת יום טוב ובפרק זה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא ובא בפרק זה לבאר עניני הטלטול וצריך שתדע דרך כלל שכל כלי שמלאכתו להיתר כגון קערה לאכל בה וסכין לחתוך בו וכיוצא באלו הן של עץ הן של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו בשבת אפי' בשביל עצמו של כלי מחמה לצל שלא ישבר או מן הגשמים כדי שלא יפסד או שלא יגנב וכיוצא בזה וכל שכן לצורך גופו או לצורך מקומו וכל כלי שמלאכתו לאיסור כגון מכתשת ורחיים וכיוצא בהן הן של עץ של אבן הן של מתכת הן של חרש מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו אבל לא לצורך עצמו וענין לצורך גופו כגון מכתשת לשבר עליה אגוזים או לעלות עליה למטה וענין לצורך מקומו הוא לישב במקום שאותו הכלי לשם ובזו כל שטלטלו ממקומו מוליכו למקום שרוצה להניחו ואין אומרין שלא לטלטלה אלא בכדי שישאר המקום פנוי שהרי בפרק כירה פירשו חבית שנשברה בראש גגו מביא כלי תחתיה וכן נותנין כלי תחת הדלף בצריך למקומן אלמא כל שצריך למקומו מוליכו באיזה מקום שירצה וכל שאינו כלי כלל כגון אבנים ומעות וקנים אסור לטלטלם וכן כל שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס והוא כלי שמקפיד עליו שמא יפחת כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר וכן כלי המוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו באותה שבת אע"פ שכבה ושולחן שהיו עליו מעות אע"פ שנפלו אבל כלי המוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן מותר לטלטלו לאיזה צורך וכן שברי כלים הן שנשבר הכלי בשבת הן שנשבר קודם השבת כל שהשבר נעשה מעין מלאכה אע"פ שאין עושה מעין מלאכתם ראשונה מותר לטלטלם וכן יש דברים שנאסרו בטלטול מחמת איזו גזירה ובא זה הפרק בביאור קצת אלו הענינים אלא שיש מהם דברים מבוארים בפרקים הבאים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשברי כלים השני בכלי שמלאכתו לאיסור השלישי במה שאינו כלי הרביעי בכלי המוקצה מחמת חסרון כיס החמשי בקצת דברים האסורים בטלטול שהותר טלטולם מחמת חבורם בכלי ולבאר בקצת דברים אם נאסר טלטולם מחמת איזו גזרה אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואע"פ שנתפרקו בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינם מן המוכן אמר הר"ם פי' אמרו אע"פ שנתפרקו בשבת שיעורו ואע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ואינן דומין לדלתות הבית שאם נעקרו שאינן מטלטלין ואפי' נעקרו בשבת לפי שלא חשב לטלטלן ולהניען ולא נעשו לזה וזהו ענין אמרם לפי שאינם מן המוכן:

אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר כל הכלים ניטלים בשבת ודלתותיהן עמהן כלומר כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן ואמר אח"כ אע"פ שנתפרקו אין דומין לדלתות הבית לפי שאינם מן המוכן כלומר אע"פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים ניטלין הם ואינם דומים לדלתות הבית לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאין תורת כלי עליהם שחבורם לקרקע מפקיעם מתורת כלי אבל אלו הם כלי על גב אביהם ומתורת שבר כלי אי אתה אוסר שהרי ראויים הם אף למלאכתם ראשונה לכסות בה את השדה או את התיבה והמגדל ומה שאמרו אע"פ שנתפרקו בגמ' היו סבורים לפרש אע"פ שנתפרקו בשבת ושאלו עליה בגמ' והלא בנתפרקו בשבת ראוי להתיר יותר מבנתפרקו בחול שהרי כשנתפרקו בשבת היו ראויות לטלטל אגב אביהם בין השמשות ואע"פ שאמרו למטה מחלקת שנשברו בשבת אבל נשברו מערב שבת דברי הכל מותר הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום אלמא בנשברו מערב שבת התירן פשוט יותר זו אינה אלא בנשברו שאין לומר בהן מוכנים אגב אביהן שהרי הכלי גופו נשבר אבל משנתנו בנתפרקו שלא נשבר הכלי אלא שהדלת נתפרק ובזו ראוי לומר הואיל ומוכן אגב הכלי והיה ראוי לשאול אדרבה וכו' ותרצה אע"פ שנתפרקו בחול ומעתה בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו בחול מותר לטלטל אף הדלתות וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

דלת של שידה תיבה ומגדל הואיל ורפויי' הם נוטלים אותן בשבת מציריהם ואין בהם משום סתירה שאין בנין וסתירה בכלים הואיל ונכנסין בחליותיהן ברפיון ומ"מ חזרתם אסורה אף ברפויים ואע"פ שאין בנין מ"מ גזירה שמא יתקע שם יתד או מסמר להדקן והוא ענין הכאה בפטיש אבל דלתות של לול של תרנגולים הואיל ומחוברים הם בקרקע יש בנין וסתירה בקרקע אף ברפויים ואסור כדלתות הבית שדלתות הבית אע"פ שכלים הם אין תורת כלי עליהם שחבורם לקרקע מפקיעם מתורת כלי ולפיכך אם נתפרקו אפי' בשבת אין מטלטלין אותם:

גדולי המחברים כתבו שהתוקע איסורו משום בונה ויש לתמוה א"כ בדלתות הכלים היאך גוזרים שמא יתקע והרי אין בנין בכלים ועוד בתשמיש המחובר שהלכה יש בנין מה טעם לאסור משום שמא יתקע תיפוק לי שהחזרה גופה בנין כמו התקיעה ואיפשר שאף הם לא נגעו בתקיעה משום בונה אלא במחובר לקרקע כלומר שמא יתקע והוה ליה בונה שיש בנין וסתירה בקרקע הא אם לא תקע אינו בנין מפני שהוא עראי ולכשיתקע יתחייב משום בונה ולא משום מכה בפטיש:

במסכת עירובין אמרו ציר דלת של שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין במדינה דוחקין אבל לא מחזירין גזירה שמא יתקע שאם תקע חייב חטאת והעליון כאן וכאן לא יחזיר של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת ומאחר שהתירו חזרתן במקדש אין בנין בכלים ועל כרחך אתה מפרשה כשאין רפויים מכל וכל שיש בה בנין של שבות ואין שבות במקדש אבל במדינה אין מחזירין אלא שדוחקין בה מעט ביד אחר חזרתן ועליון אי אפשר להחזיר בלא תקיעת יתד או מסמר ולפיכך אף במקדש אסור או שמא דיו בהחזרת התחתון ושבות צריכה התירו שאין צריכה לא התירו:

כבר ביארנו שאע"פ שאין בנין בכלים עשיית דבר מתחלתו מ"מ אסור ומעתה כל שאין הדיוט יכול להחזירו עשיית כלי מתחלתו הוא אף בנתפרק וכן התבאר שבאדם יש בו תורת בנין שהגודלת שערה חייבת משום בונה וכן במפיס מורסא לעשות לה פה ורמז לדבר ויבן י"י את הצלע אבל אוכלין שאסרנו במגבן משום בונה אתה צריך לפרשו מתורת עשיית דבר מתחלתו וכבר כתבנו מענינים אלו במסכת יום טוב בענין ואין זוקפי' את המנורה ביום טוב וכן בפרק כירה ובפרק בונה:

דלתות החלונות יראה שהם כדלתות הבית שהרי מחוברות לקרקע הם כדלתות הבית והוא שידות הדלת נכנסות בנקב המשקוף העליון והתחתון שהם מחוברים לקרקע ויש בנין וסתירה בקרקע ואף הדלתות שאין להם ציר מתוך עצמן אלא רצועה של ברזל תחובה בהם ונקובה בראשה ליכנס דרך בה ציר של ברזל הואיל ואף ציר זה תחוב בכותל מחובר לקרקע הוא ואסור אף ברפויים ויש מקילין שלא לדון את זו כמחובר לקרקע ומ"מ אף לדעת זה בדלתות הבית הגדולות העשויות בדרך זה אסור שכבדן קובעתן:

המשנה השניה נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים קרדום לחתוך בו את הדבילה מגרה לגרר בה את הגבינה מגריפה לגרוף בה את הגרוגרת ואת הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן ואת הכוש ואת הכרכר לתחוב בו מחט של יד ליטול בו הקוץ ושל שקאין לפתוח בה את הדלת אמר הר"ם פי' קורנס הפטיש וקרדום הגרזן ומגרה המשור שמנסרין בו הנגרים את העץ מגרפה מגרפות יעים רחת לוח יזרו בה החטה וצורתה ידועה מזלג עץ ארוך וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד יבררו בו התבן מן הזרעים כוש עץ ארוך דק שבו טוות הנשים והוא הפלך כרכר הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטויה מחט של יד מחט התפירה ומאמרם ליטול בה את הקוץ יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצים ומן הברקנים בשבת וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הליחה ממנה אבל לא להרחיב הפה ומחט של שקאין היא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער והם הנקראים שקים:

אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני בכלי שמלאכתו לאיסור ואמר על זה נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים ר"ל אפי' קורנס שאינו עשוי לכך אלא של נפחים שמלאכתו לאיסור שמאחר שהוא צריך לגוף הכלי מותר לטלטלו וכן פרשוהו בגמ' אף בקרנס של זהבים שאע"פ שקפיד עליו מצד שהוא צריך להיות חלק לרדד את הטסין הואיל ומתקנו על ידי הכאה שמכהו על הסדן אינו מקצהו לגמרי אבל של בשמים אסור שקפיד הוא עליו שלא לימאס ומיחד הוא לו מקום ואסור לטלטלן אף לצורך גופן כגון לפצוע בו את האגוזים על הדרך שביארנו וכן נוטל קרדום אע"פ שמלאכתו לאיסור ביקוע עצים כדי לחתוך בו דבילה של תאנים שהיא עבה וגדולה ואין אדם יכול לחתכה בסכין מגירה לגרור בה גבינה ישנה יבשה שאם יבא לחתכה בסכין תפרר:

מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות מן החבית רחת ומזלג ליתן עליהן מזונות לקטן כגון מי שלא נטל ידיו או שידיו טמאות ובתרומה ונוטל האוכלין ברחת ומזלג ומניחן לפני הקטן כוש וכרכר שניהם עץ חד וראוי לתחוב באוכלים כגון תותים וכן לפגה שטמנה בתבן וחררה על גבי גחלים שתוחב בהן הכוש או הכרכר וגחלים נופלים מאליהם וכן מחט של יד העשויה לתפירה מטלטלין אותה ליטול בה את הקוץ שנתחב בבשרו ושל סקאין ר"ל מחט גדולה וגסה העשויה לתפירת שקים ואינה ראויה ליטול בה את הקוץ ומטלטלים אותה לפתוח בה את הדלת שאם אבד מפתחו מכניס את המחט במקום המפתח ודוחה העשת הנכנס בחור המנעול ומסירו משם וכן הדין במכתשת לישב עליו או לעלות עליו למטה וכן כל כיוצא בזה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: