מאירי על שבת רלא

גליונים של ספרים של מעלה ושל מטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותן ושמא תאמר ומה הוצרכת להודיע את זו והרי אף במקום הכתב כל שנמחק אמרת שאין מצילין אא"כ יש בו ללקט שמנים וחמש אותיות הפך את דבריך שמקום הכתב לא נתקדש אלא מכח הכתב וכל שהלך הכתב הלכה קדושתו אבל גליון שמעצמו נתקדש הייתי טועה לומר שקדושתו במקומה עומדת ובא ולימד שאף היא פרחה במחיקת הכתב ומה ששאלו בגמ' ותיפוק לי משום ההוא פירושו משום אותו גליון והוא שמה ששאל בתחלה ותיפוק לי משום גליון דידיה פירושו על הקלף הנמחק ושואל עכשיו ותיפוק לי משום ההוא ר"ל משום אותו גליון בעצמו ונציל את הנמחק בשביל הגליון של מעלה ומטה ותירץ בה דגייז ושאדי כלומר שכבר נחתכו הגליונים ומ"מ אין אנו צריכים לכך שהגליונים אין מצילין אותן אלא אגב הספר הא גליון בפני עצמו או מספר שנמחק אין מצילין אותן כמו שביארנו:

כבר ידעת שבתחלה היו מניחין ככרות של תרומה בצד הספרים ואומרין זה קדש וזה קדש והעכברים באים ומקרעים את הספרים עד שגזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקדש תהא טמאה טומאת שלישי כאלו נגעה בשני וכן הידים הטהורות שנגעו בספר שיהו טמאות טומאה שניה לטמא את התרומה גליונים שבספר הן של מעלה הן של מטה הן שבתחלה ובסוף הן שבין פרשה לפרשה או בין דף לדף כשהם מחוברים בספר הרי הם בדין זה וכן הדין בספר שנמחק ונשתייר בו כדי ללקט שמנים וחמש אותיות על הדרך שביארנו:

ספרי מינין והם שכתבום המינים לעצמם אחר שנשתמדו וכן ספרים שכתבום דרך ויכוח על אמונתנו אע"פ שכתובים בהם הרבה מקראות של תורה שהם מביאים מהם ראיה לדבריהם אין מצילים אותם לא מן הדליקה ולא מן המים ולא מן המפולת ולא מדבר המאבדם ולא עוד אלא שאף בחול קודר את האזכרות וגונזן ושורף את השאר דרך צחות אמרו אפילו ארי רץ אחריו של אדם נכנס לבית ע"ז ואינו נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין ויש פוסקי' שאף האזכרות הוא שורף וכמו שאמרו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד הלא משנאיך יי אשנא: