מאירי על שבת ריז

צריך אדם להזהר בנטילת ידים שחרית מפני שרוח רעה שורה על הידים וצריך להעבירה ודרך אזהרה אמרו על רוח רעה השורה בהן שמקפדת עד שלשה פעמים ר"ל שאינה עוברת משם יפה עד שישפוך מהן שלשה פעמים על היד ויזהר שלא יגע בהן באחד מאבריו עד שיטול והוא שאמרו יד לעין תקצץ והוא שאמרו עליה יד מסמא יד לאוזן תקצץ והוא שאמרו עליה יד מחרשת יד לחוטם או לפה תקצץ והוא שאמרו עליה יד מעלה פוליפוס ר"ל ריח הפה או ריח החוטם יד לחסורא ר"ל נקב ההקזה תקצץ מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא וכן יד לאמה ולפי הטבעת יד לגיגית שבו שכר או יין תקצץ שאף הוא גורם להיות יינו מזיק את שותיו:

יד לאמה ראויה ליקצץ מצד אחר מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה וטומאת קרי והוא שאמרו בשני של נדה היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תקצץ שהנשים אין ראייתן בהרגש וצריכות לבדוק תמיד אבל אנשים ראיית קרויין בהרגש והזדעזעות באבריו ואין צורך לו בבדיקה כלל ולא אמרו בו תקצץ במרבה לבד אלא אף בפעם אחת אלא שנמשך אחר לשון המשנה ומ"מ לענין זיבה למנות ראיותיו אף באנשים משובחת שהרי הוא בא מדרך חולי ובלא הרגש והתעוררות כמו שביארנו במקומו ואף בקרי אם היה חושש בעצמו ובא לבדוק בצרור או בחרס או בסמרטוט קשה ומטלית עבה עושה שאין בנגיעה זו התעוררות כלל:

אף במקומות הצנועים אסור לו להביא עצמו לידי הרהור כלל והוא שאמרו דרך הערה כל האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם מפני שמביא עצמו לידי הרהור והרהורו מביאתו לידי עבירה ולהשחתת דרך כענין דור המבול ושמא תאמר היאך יעשה והרי ניצוצות ניתזין לו על רגליו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו מ"מ איפשר לו לעמוד על מקום גבוה או ישתין בעפר תיחוח שאין ניצוצות ניתזות משם ואם אין לו מקום גבוה ועפר תחוח מוטב שיוציא לעז על בניו ואל יעשה שעה א' רשע לפני המקום וכן הזהירו מטעם זה שלא להוציא שכבת זרע לבטלה שלא יראה עצמו כמתכוין לענין זה להנאת הגוף אלא לקיום המין ולכוונת הממציא ית' ומ"מ כל שהיה במקום שמתירא להיות ניצוצות ניתזות למקום קדש הותר לו לאחוז באמה כדי שיתרחקו מימיו והוא שאמרו על אחד מן החכמים שהיה עומד על גג בית הכנסת ולאיזו סיבה הן פחדים הן שאר סבות לא היה יכול לירד משם והוצרך להטיל מים והתירו לו באחיזת האמה להרחיקן ולהרהור במקומות אלו אין חשש מתוך אימת הקדש שעליו אין פנאי להרהר וכ"ש במקום שאחרים עמו לשם או גדולים ממנו ודברים אלו כלם לא נאסרו אלא במי שהוא קל להתפעל להרהר אבל אם היה נשאוי מותר לא נאסר אלא ברווקים הטיילים שהרהורן סמוך להם ואף באלו כל לסייע בבצים מלמטה מותר וכן מחוט העטרה ולמטה לצד המילה ואינו דומה לבדיקה שהיא אסורה שהבדיקה צריכה משמוש גדול הא כל שמעטרה ולמעלה אסור מחשש הרהור ואם היה מקשה עצמו לדעת הרי הוא בנדוי שמים ונקרא משומד שכן אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך עד שעובד ע"ז וכן כל דרך ניאוף אסור לא הותרה אלא ביאה המותרת בכונת תולדה וקיום המין דרך הערה אמרו ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד וכן אמרו הגרים והמשחקים בתנוקות מעכבים את המשיח והקשו בשלמא גרים כדאמר ר' חלבו קשים גרים לישראל כספחת אלא משחקים בתנוקות מאי היא אי משכב זכור בני סקילה נינהו אי דרך אברים בני מבול נינהו אלא דנסבי קטנות דלאו בני אולודי נינהו:

כל זה שאסרנו בנתינת כחול לעינים בשבת דוקא כשאין לו חולי אבל אם היה שם סכנה מותר והוא שאמרו בשני של ע"ז עין שמרדה מותר לכחלה בשבת ואפילו לשחוק סמנין להביאם דרך רה"ר הא כל שאין שם סכנה כגון סוף החולי או שאין מתכוין אלא להבהיק את מאורם אסור אף כשהיו הסמנין שחוקים מאתמל וכן אמרו שם שגידי האזנים שירדו למטה ממקום חבורם ונתפרקו הלחיים מעלין אותם בשבת בין ביד בין בסם ויש אוסרין בסם וכן אמרו שמעלין אונקלי בשבת והיא שנקראת בלשון בני אדם אובילה שנכפפה לצד פנים ועכבה את הנשימה ובראשון של ע"ז אמרו הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת:

במסכת יומא התבאר שהחושש בפיו מטילין לו בה סם מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה שבת ואפי' בספק שתי שבתות ר"ל שאם אמדוהו לשמנה ימים והראשון שבת אין אומרים לעכבו עד הלילה שלא נחלל שתי שבתות אלא מחללים לאלתר וכן אמרו שם מחמין לחולה חמין בשבת בין להשקותו בין להברותו ר"ל בין להשקותו שהוא דבר מועט בין להרחיצו כל גופו כדי שיבריא ואין אומרין נמתין לו עד שיבריא ר"ל עד שיתברר לנו מפי הרופאים שיבריא בכך אלא אפילו מספק והוא שאמר אח"כ אלא מחמין לו מיד וספקו דוחה שבת ואפי' ספק שבת אחרת על הדרך שביארנו ואין עושין דברים הללו על ידי גוים ועל ידי קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים אלו ע"י נשים ולא ע"י כותיים מפני שמצטרפים לדעת אחרת ודבר זה מבולבל מעט ביד המפרשים ועיקר הדברים בפירושו שזה שאמר תחלה אין עושין דברים אלו על ידי גוים ועל ידי קטנים לא סוף דבר שאין צורך בכך אלא שאין ראוי לעשות כן אלא ע"י גדולי ישראל שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פקוח נפש ולא רצו להתיר אלא ע"י גוי וקטן ויבאו לפשוע ומ"מ בנשים עושין על ידם וז"ש אין עושין על ידי נשים ועל ידי כותיים פירושו שאין מיחדים להם מלאכות אלו כלומר לא יתעסק בדבר זה אלא פלניתא או פלוני כותי שמא יהא לבם עלינו ויבאו להרהר ולומר הם אינם מתעסקים ומכשילים אותנו להתעסק והם מתרשלים מצד דבר זה וזהו מפני שמצטרפין לדעת אחרת כלומר למחשבה שאינה וי"מ שיאמרו מאחר שהם מתירים לנו האסור להם אף כמה דברים כן או שהדברים אלו מותרים לנו אף בשאין בו סכנה ויש גורסים אבל מצטרפין ומפרשי' אין אומרים לעשות דברים הללו ע"י נשים ועל ידי כותיים כלומר אין סומכין עליהם להתיר על ידם את החלול ר"ל כשיאמרו הם חולי זה יש בו סכנה אבל מצטרפים לדעת אחרת שאם יש כאן שני רופאים שיאמרו שאין ראוי לחלל עליו או מפני שאין בו סכנה או מפני שלא יועיל לו או מפני שרפואה זו בדוקה ובא רופא אחר ואמר שראוי לחלל עליו ואשה זו כדבריו מצטרפת עמו להיותם תרי ותרי ומחללין מספק נפשות וראיה אצלי לפי' זה שלא אמר אין עושין דברים הללו ע"י נשים על הדרך שאמרו בגוים וקטנים אלא אין אומרים לעשות אלא שיש מערערין בפי' זה היאך נאמר שלא לחלל על פי אשה בקיאה והרי אמרו קורין לה חכמה ממקום אחר וכן אמרו אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר ואם היתה צריכה שמן חברתה מביאה שמן ומ"מ אומר אני שכל לענין הולדה בקיאה היא ואין מדמין שאר חליים לענין זה ומ"מ אף הם מערערים בה מצד הלשון שהי' לו לומר אין מחללין על פי נשים ומפרשים כמו שכתבנו תחלה:

כל מאכל שאין אכילתו ניכרת שהיא לרפואה אע"פ שהוא מועיל לרפואה ושהוא אוכלו לרפואה מותר שאין הדבר מוכיח שהוא נעשה לרפואה כגון שיאכל גרגיר להאיר את העינים או תרדין לשלשל וכיוצא באלו שהרי אף הבריאים אוכלים אותו שלא לכונת רפואה וכן הדין בכל המרקחות הרפואיים או המחזקים שכלם אף הבריאים אוכלין אותם דרך הנאה וחזוק אבל העשבים שאין אכילתם לעולם אלא לרפואה אסור לאכלן בשבת:

שירקא טייא והוא למרוק ולטוח שמן ובצים מגולגלים על הצלי כשהוא חם משחשיכה מותר הואיל ומגולגלים הם וראויים לאכילה בלא כך אין מעשיו כלום ובלבד שלא יהא רותח כדי לבשל ולצמק לגמרי אבל פעפועי ביעי ר"ל לטרוף בצים מגולגלים בקערה אסורי מפני שנראה כרוצה להשליכם בקדרה:

נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש שמאחר ששתייתם ראויה בלא כך אין מעשיו כלום במקום שאין שם מלאכה:

מי שלקתה ידו או רגלו ונגפה צומתה ביין ואינו חושש אבל לא בחומץ מפני שהוא רפואתו ומי שהוא מעונג וידיו רכות עד שהיין יפה לו כחומץ אף ביין אסור ודוקא בשאין המכה בגב היד או בגב הרגל שאלו כן כבר אמרו במכה שעל גב היד ורגל שהיא כמכה של חלל ומחללים עליה את השבת:

מים שדרכן של בני אדם לרחוץ בהם בחול שלא לרפואה רוחצין בהם בשבת ואף לרפואה כגון מים שמלוחים מעט ולא כל כך או חמי טבריא וע"ד זה אמרו רוחצים במי גרר במי חמתן במי עסיא שכל אלו אע"פ שהם מלוחים קצת אדם נוהג לרחוץ בהם בחול וכן בחמי טבריא ואפי' נשתהא שם כמה מותר ואפילו היתה סבתו נכרת כגון שהיו לו חטטין בראשו וכיוצא באלו וים הגדול מותר לרחוץ במים היפים שבו שאף אלו דרך בני אדם לרחוץ בהם בחול ואף בשהייה אבל מים הרעים שבו אסור אם נשתהא שם עד שיהא נראה מדעתו שכונתו לרפואה אבל אם לא נשתהא שם מותר וכן הדין במי משרה ר"ל מים ששורין בו את הפשתן ובימה של סדום אף ביפין שבה שמרוב מליחותה אין נוהגין לרחוץ בהם בחול ואסור ובלבד כששהא וכן הדין ברחיצת ידים במים הבאושים או בחומץ לרפואת הגרב והחכוך שאסור:

כל הימים דינן כמעין לטהר אף בזוחלין אבל מ"מ אין נקראין מים חיים ופסולין לטהרת זב ומצורע ולקדש בהם חטאת שכל אלו צריכים מים חיים כמו שיתבאר במקומו: