מאירי על שבת כא

לעולם יהא אדם נזהר שלא יהיו גגות ביתו גבוהים מבית הכנסת כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת לסוף חרבה שנאמר לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חורבותינו ומ"מ דוקא בבית העשוי לדירה אבל בירניות ומגדלים העשויים לחזוק העיר או הבית ולבצור חומה והם הנקראים קושקי ואברורי אין בזה מניעה כלל וכן הדין בשסבת הגבהתו אינה דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות ובחבורי צרפת ראיתי דוקא בגגות שלהם שהיו משתמשין בהם אבל בגגות שלנו אין לחוש:

לעולם יהא אדם נזהר שלא להקניט או להחליש דעתן של תלמידי חכמים מפני שגחלתן לוחשת ביותר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וביתום ואלמנה יותר מהם מתוך שדמעתן מצויה עונש הבא בשבילם ממהר לבא דרך צחות אמרו תחת גוי ולא תחת ישמעאל תחת ישמעאל ולא תחת חבר ר"ל פרסי תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה:

אע"פ שהרבה דברים אדם צריך לבדוק בנשואי האשה מצד ייחוסה וקרוביה כמו שיתבאר במקומו מ"מ במדותיה ובטכסיסיה ראוי לבדוק ביותר שרעת אשה מכאבת לב בן זוגה להיות כל ימיו מכאובים עד שיתיאש לבו מכל טובה דרך צחות אמרו כל חולי ולא חולי מעים כל כאב ולא כאב לב כל מיחוש ולא מיחוש ראש כל רעה ולא רעת אשה:

לעולם יהא אדם מתפלל בשלומה של מלכות ולא יהרהר אחריהם אע"פ שראה לפעמים מצד פעולותיהם דברים שהם שלא כהוגן למראה עיניו אלא יהפך בזכותם ויכריעם לכף זכות כמה שאפשר לו שלא נתנה כונתם להיות נודעת לשעתה ודרך צחות אמרו אלו היו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים ושמים יריעות ובני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות ר"ל עומק עצתם וכונתם והוא שנאמ' ולב מלכים אין חקר:

אסור להתענות בשבת וימים טובים ובירושלמי אמרו אין מתענין בשבת עד שש שעות ואע"פ שארבע זמן סעודה לכל מ"מ לא חל שם תענית עד שש שעות ומ"מ תענית חלום מותר בו כמו שביארנו במקומו והצדדין שאדם רשאי להיות לוה תעניתו ופורע והצדדין שאי אפשר לו לעשות כן אלא שישלימהו ביומו על כל פנים כבר ביארנו את כלם במקומם במסכת תענית:

המשנה השלישית לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקות קורין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עברה אמר הר"ם פי' חייט שם ידוע לאומן מן התפירה ומחט שם כלי התפירה ולבלר הוא הסופר וקולמוס ידוע וזה גזרה שמא ישכח ולא יפלה את כליו ר"ל להסיר הכנים מבגדיו גזרה שמא יתקן הנר ואפי' היה הנר בתכלית הגובה וכן אסור לקרות לאור הנר אלא אם יש אדם אחר עמו לשמרו שלא יתקן הנר החזן רואה זהו שהתרנו למלמד תינוקות ליקח בידו ספר לראות לאור הנר תחלת הפרשה שהוא רוצה להתחיל לתלמידים שתי מלות או שלש כי בזה השיעור לא יטעה שיתקן הנר ואחר שיראה תחלת הפרשה יניח הספר ויתננו לתלמידים ויקראו בו לאור הנר לפי שהוא שומר אותם ואין ראוי למלמד שיקרא עם התלמידי' בספר לאור הנר וזהו ענין אמרו אבל הוא לא יקרא ומה שחייבנו להרשות לתלמידים לקרות לאור הנר והרב שישמרם ולא הרשינו לרב שיקרא וישמרוהו התלמידים לפי שהוא מושל עליהם והם אינם מושלים עליו ומוראו עליהם מפני הרגל עבירה כלומר שלא ירגילו עצמם באכילתם יחד שמא בתוך האכילה יחשוב ויסתכל בה ויבעול אותה והיא בכרת מלשון תורה ולפיכך אסרו אכילת הזב עם אכילת אשתו הזבה יחד אע"פ ששניהם טמאים:

אמר המאירי המשנה השלישית וענינה בביאור החלק השני והוא שאמר לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה ואמרו עליה בירושלמי ממה דתנינן מנחה ותנינן סמוך לחשיכה הדא אמרה סמוך לחשכה מנחה היא ויראה דוקא מנחה קטנה ויש מפרשים בגדולה דבר הלמד מענינו שמא ישכח וכו' כלומר שמא יכנס שבת ומחטו בידו או בבגדו ומתוך דקותה לא ירגיש בה ויצא בה בשבת ויש שואלים לדעת זה והרי אף בשבת אין כאן חיוב שהרי אמרו בבבא קמא היתה אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה או הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ר"ל שיהא מחשב לעשות מלאכה אלא ששוגג שסבור שהוא חול או סבור שאין איסור במלאכה זו אבל אם שגג שאינו סבור שעשה מלאכה פטור ומאחר שאף בשבת פטור היאך נגזור בה ערב שבת אטו שבת והיא גופה גזירה וכו' שכל אילו עשאו בשבת פטור ואתה אוסרו גזירה היא וכשאתה חוזר ואוסר מבערב הרי היא גזירה לגזירה עד שמתוך כך מפרשים שמא ישכח שהוא שבת ויצא בידיעתו שמחט בידו ומתחייב חטאת ושמא תאמר אם אתה חושש לשכחת שבת אף בכל דבר כן או אף הוא יוציא מביתו שאר כלים ומה ענין לחוש במחטו יותר משאר דברים הם מפרשים שלא אמרוה אלא דרך עצה שהמחט גורם לו שכחת שבת שמתוך שהוא רואה המחט בידו או בבגדו הוא סבור שהוא חול ושמא תאמר והיאך התירו לצאת בתפלין עד חשיכה ומצד מה שאמרו חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ומאחר שממשמש אף הוא זכור לשבת ואדרבא כשיראה עצמו דרך חול יהא סבור שהוא חול אין זה כלום שמשמוש תפליו גורמת ג"כ לזכור כל המוטל עליו שאין משמוש תפלין בלב הפונה לדברי חול ולא עוד אלא שאף אם יצא בהם בשבת פטור הואיל ודרך מלבוש הוא וכמו שיתבאר באחרון של עירובין בענין מכניסן זוג זוג ומ"מ יראה כפי' ראשון ר"ל שמא ישכח המחט ויצא בידיעת שבת ואע"פ שבשבת עצמו פטור בה בשוגג מ"מ במזיד חייב שדרך הוצאה היא וכל שאם עשאו במזיד בשבת חייב יש לגזור עליו מבערב שמא יעשהו בשוגג בשבת ויבא לידי איסור תורה ואין גזירה לגזירה אלא בדבר שאם עשאו בשבת במזיד פטור כמו שיתבאר בסוגיא זו בענין כרמלית ושמא תאמר א"כ נמצאת למד מכאן שיש מלאכה שאין שגגתה חטאת וזדונה סקילה ובאחרון של מסכתא זו אמרו דרך זרות יש לך דבר שאין חייבין על שגגתו חטאת וחייבין על זדונו סקילה ומאי ניהו מחמר ולא מנה מוציא אבן בחיקו ושכחה טעם הדברים מפני שהמחמר אין בשגגתו מלאכה בשום צד אף בהעלם שבת למדת מ"מ שאין חלוק במזיד בין הוצאת ידו להוצאת חיקו שהכל דרך הוצאה וכמו שאמרו המוציא בין בימינו בין בשמאלו בין בחיקו ועל כתפו חייב וכן למדת שמשנתנו אף בתחובה בבגדו וכן פירשוה בגמ' ואע"פ שאין זו דרך הוצאה וא"כ אתה צריך לפרשה לדעת ר' יהודה שכל אומן שהוציא מחט בבגדו חייב שדרך הוצאה היא לאומן ומשנתינו כבר אמרו החייט במחטו שאלו היינו פוסקין אומן דרך אומנותו פטור הרי אף בשבת ואף במזיד פטור והרי היא גזרה לגזרה אלא שהלכה אומן דרך אומנותו חייב ומ"מ גדולי המחברים פסקו שאומן דרך אומנותו פטור ופסקו עם כל זה שלא יצא החייט במחטו ערב שבת ושמא פסקוה דרך עצה שלא לבא לידי סרך איסור ומפני שהוא דבר שאין אדם מרגיש בו או שמא דעתם לומר כן במחטו שבידו ובקצת ספריהם מצאתיה כן:

ולא הלבלר בקולמוסו לדעתנו אף בתחובה אחורי אזנו ולדעת הפוסקים אומן דרך אומנותו פטור אף בשבת ואף במזיד הואיל ואינה דרך הוצאה יש לפרשה בקולמוס בידו אלא שיש אומרים בקולמוס שדרך הוצאה היא:

ואחר שדבר בדברים שהוא אוסרן בערב שבת מגזרת שבת הוא מלמדנו בשאר דברים שהוא אוסרן בשבת אע"פ שאין שם סרך מלאכה מחשש שמא יבא לידי מלאכה והוא שאמר לא יפלא את כליו ר"ל לאור הנר ופירשו הטעם בגמ' שמא יטה את הנר שהוא חייב משום מבעיר וכן לא יקרא לאור הנר מטעם זה בעצמו ופירוש הדברים במי שאין אימת אחר עליו אבל תנוקות קורין לפני רבן שאימת רבן עליהם אבל הרב לא יקרא שאין אימתן עליו ועל זו אמרו החזן ר"ל מלמד תנוקות רואה התינוקות היכן קורין כלומר שיפשוט גלילת הספר עד מקום שהוא רוצה להקרותן ומניח הספר פתוח לפניהם וקורין לפניו שמאחר שאינו קורא אינו בא לידי הטייה וכן הם אינם באים לידי הטייה שאימת רבן עליהם ובירושלמי צרפו בה טעם אחר והוא שאמרו אינהו בעו דליטפי ר"ל הם רוצים שיכבה הנר שלא יטריחם בקריאה ויש מפרשים החזן שליח ציבור שעתיד להקרות שבעה העולים למחרתו יכול לעיין היכן יסיים לכל אחד מן הקורים אלא שלא יקרא ואין גורסין היכן התנוקות קורין אלא היכן קורין:

כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה כלומר אע"פ ששניהם טמאים ואין חשש ממה שיאכילו זה לזה בטומאה שהרי שניהם טמאים וכן ששניהם חולים שהרי הזיבה בין לאיש בין לאשה צד חולי הוא כמו שהתבאר במקומו והיה לנו לומר שמתוך דאגתם אין באים לידי הרגל עבירה אעפ"כ גזרו עליהם שמא יצרם תוקף יתר על דאגתם ובאין לידי עבירה ואין צריך לומר בטהור עם הזבה שיש לחוש שאין לב האיש דואג עליו ובא לידי הרגל עבירה אלא שלא הוצרכו לגזור בזו שנזהרים היו בכך מחמת שהיו אוכלין חוליהן בטהרה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:

לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י או ברה"י וישתה ברה"ר אא"כ מכניס ראשו ורובו במקום שהוא שותה ואע"פ שאמרו עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יעביר ד' אמות ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא תירצוה במסכת עירובין כאן בחפצים שאין צריכים לו כאן בשצריכים לו כלומר זו שאמרו עומד אדם וכו' בחפצים שאין צריכים לו ואין לחוש שמא ימשכם אצלו וזו שאמרו לא יעמוד וכו' בחפצים הצריכים לו כלומר שהמים הם חפצים הצריכים לו הואיל והוא צמא לשתייתן ושמא ימשכם אצלו ולא התירו טלטול מזה לזה אלא לדברים שאין לגופו צורך בהם וגדולי המחברים פירשו בחפצים הצריכים לו שהיה שותה בכלים נאים אבל בכלים שאינם נאים מכניס ראשו בלבד ושותה ויראה מדבריהם שאף במטלטל לבד בלא שתיה בחפצים הנאים אסור ואין הדברים נראין ומ"מ עומד אדם ברה"י או ברה"ר ושותה בכרמלית בהכנסת ראשו לבד ואין צרך להכנסת ראשו ורובו שהרי אפי' הוציא פטור ואין עושין גזירה לגזירה: