מאירי על שבת קסה

ממה שכתבנו למדת שהנכרי והנכרית הם והיסטן טמא ואי אפשר לומר בפירוש הן מגען שא"כ מאי הן ואם מגען אינו טמא היסטן מהיכן אלא כך פירושו בין הן שהסיטו אחרים בין אחרים שהסיטו אותן טמאים ודינן שוה לטומאת הן שהסיטו והוא הדין לאבן מושמא שהיא תלויה בה כמו שביארנו ע"ז לא היא ולא היסטה ר"ל בין היא שהסיטה בין אחרים שהסיטוה טהורין שאינה מטמאה במשא וכן במשמשיה:

ולענין ביאור הסוגיא הרבה מפרשים נתבלבלו בחלוף גרסאות ובלבול פירושין ואיני צריך להעירך בהם שעיקר כל מה שנאמר בה דרך ביאור הוא מה שכתבו גדולי הרבנים בפירושיהם אלא שצריך להוסיף בו מעט והוא שראוי לשאול במה שתרץ רב אשי על דעת ר' אלעזר ע"ז ומשמשיה בין שהסיטו בין שהוסטו טהורים א"כ מאי הן ולא היסטן והיה לו לומר לא הן ולא היסטן אלא שאתה מוסיף ומחבר במלת הן הן והיסטן והוא מוסב על נכרי ונכרית ואתה חוזר ומוסיף עם ולא היסטן לא הן כלומר לא הן ולא היסטן והוא מוסב על ע"ז ומשמשיה שכך הדרך בכל מקום שנ' שם מתרץ לטעמיה שאדם מוסיף בה דברים ומ"מ י"מ את הסוגיא בדרך אחרת כמו שכתבו גדולי הראשונים בחיבוריהם ואין צורך בכך:

כל מה שביארנו בזב וחבריו שאם הוסטו על יד טהור נטמא הטהור כאלו הוסט הטהור על ידו פירושו באדם טהור שהוסט הזב על ידו או בכלים הראויים למשכב ומושב שהוסט הזב על ידם או נישא עליהם אבל שאר כלים או אוכלין ומשקין שהוסט הזב על ידיהם בלא מגע טהורים מעתה היה הזב בכף מאזנים וכלים הראויים למשכב ומושב או אדם בכף שניה כרע הוא טמאים שהרי הזב הסיטן והרי הוא כנוגע בהם כרעו הם הם טמאים משום משכב ונעשו אב הטומאה שהרי הסיטו הם את הזב והוא כאלו עמד עליהם היו בכף שניה שאר כלים או אוכלין ומשקין כרע הזב טמאים שהרי נעשה הזב מסיט שדינו כנושא אבל אם כרעו הם טהורים ואפי' תורת ראשון אין בהם מדין הזב שלא נאמר דין משא הזב אלא באדם ואין בכל אבות הטמאות טומאה שתסיט את האדם הטהור או את הכלי הטהור ויטמאם אלא זב והדומים לו על הדרך שביארנו:

מה שכתבנו בענין זה הוא שטת גדולי הרבנים ומצד מה ששנינו כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם וכל הנישא על הזב טמא ומ"מ במקום אחר יתבאר שהאדם שוה לשאר כלים או אוכלים בזו וכן שכלי ראשון לטומאה וכן כתבוה גדולי המחברים ובמקומו יתבאר בע"ה: