מאירי על שבת קנג

יתבאר במקומו שיש באשה דמים טמאים וטהורים שנ' בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור והדם הגמור הוא האדום שנ' ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם שמא תאמר לא יטמא אלא האדום הגמור מפי השמועה למדו וטהרה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן ארבעה מכאן אמרו חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ואע"פ שאין המקראות רומזים אלא ד' שחור ואדום אחד הוא כמו שאמרו האי שחור אדום הוא אלא שלקה ומזג זה שאמרו פירושו בשני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני ר"ל הגדי בשרון והוא מראה חשוב אצלם אבל בשאר צבעים כמימי תלתן וכמימי בשר צלי והלבן והירוק והרבה מן הצבעים אעפ"י שנוטים לאדמימות או לשחרות טהורים מדין הלכה ומ"מ דברים אלו כלם בזמן חכמי התלמוד שהיו בקיאים בטבעי הדמים ובמראיהם אבל עכשיו נתמעט הבקיאות ומטמאין כל מראה הנוטה לאדמימות או לשחרות אפי' בצבע חלוש הרבה ומ"מ הלבן והירוק עדיין בטהרתן הן עומדין כמו שיתבאר במקומו:

יין קרוש נזכר שיעורו בסוגיא זו שהוא כזית והענין הוא ששיעור כזית בקרוש הוא רביעית בלח וכן פסקוה גדולי המחברים ושמא תאמר והרי מ"מ בלח שיעורו ברובע רביעית ואף בקרוש היה לך לומר ברובע זית פירשוה גדולי הרבנים שיין קרוש אינו בר מזיגה ומעתה אתה צריך בו לרביעית ומ"מ יש חולקין שלא לפסוק כן ממה שברייתא זו דברי יחיד הם כמו שאמר דברי ר' נתן ומשערין בו כגרוגרת כאוכלין ויש חולקין בו מצד אחר לומר שדינו כמשקין ושהוא בר מזיגה ונמצאת ברייתא חולקת לדעתם עם משנתנו שלא הזקיקה ביין אלא רובע רביעית ואף זה שיעורו ברובע זית ותלמוד המערב מוכיח כן שם אמרו אתיא דר' נתן כר' שמעון דאמר כל המשקין ברביעית:

מאחר שכתבנו שכל כזית קרוש הוא רביעית לח יש דנין מכאן שאם נפל כזית חלב בקדרה ונימוח שאינך מבטלה בשיעור ששים זתים אלא בשיעור ששים רביעיות בלח שהוא יותר שהרי כשנימוח נתרבה וחזר לו לרביעית ואתה צריך לששים כשיעורו:

הנבלה אב הטומאה לטמא אדם במגע ומשא ושיעור טומאתה בכזית ומ"מ דם הנבלה אפי' היה שם רביעית שיכול לקרש ולעמוד על כזית אינו מטמא כנבלה והרי הוא כמשקין טמאים שאין מטמאין אדם וכלים מן התורה: