מאירי על שבת קכו

הציץ היה דומה כמין טס של זהב ורחב שתי אצבעות ומקיף מאזן לאזן וכתוב עליו בשני שיטין קדש לי"י ל' בשיטה התחתונה ויו"ד ה"א וא"ו ה"א בשיט' עליונה בצורה זו קדש ל יהוה ופי' בירושלמי כמלך היושב בקתדרא שלו ואע"פ שמגדולי החכמים העידו אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לי"י בשיטה אחת לא הכחישו את הידוע אצלם אף בעדות ראיה:

אריג כל שהו מקבל טומאה מתורת בגד ולא נאמר בו דין ג' אצבעות על ג' אצבעות אלא בחתיכה הבאה מבגד גדול אבל כל שארגו בפני עצמו מיטמא בכל שהוא ומ"מ דוקא בשאר טומאות כגון מגע שרץ ואהל המת ודומיהם אבל למדרס לעולם אינו מיטמא בפחות משלשה טפחים אף באריג בפני עצמו וכן התכשיטין אפי' היו באים מבגד גדול כגון שעשה תכשיט מחתיכת בגד מיטמאין בכל שהן וכן הדין בשעשה תכשיט בלא שום אריג כגון שעשה חומרין מן החוטים אבל חוטין עצמן שקלעם אין מקבלים טומאה לא מתורת תכשיט שאין דרך לעדות בחוטין כלל ואפי' כקליעה מתוך דקותם ולא מתורת אריג שקליעתן אינה נידונת כאריגה ומוסף בזו השק על הבגד שאף חוטים שבו אם קלעם מקבלין טומאה מתורת תכשיט שכן דרך העני לקלע מהם שנים ושלשה נימין לתלו' בצואר בתו אבל לא מתורת אריג ולימד שמאחר שדרך בני אדם בכך קליעתם זו היא אריגתם שהרי אף אריג שלו אינו מיטמא אלא בד' טפחים על ד' כמו שביארנו בפרק שני וגדולי הרבנים יש לחוש בזו בקצת דבריהם: