מאירי על שבת קכב

ומעתה צריך אתה לידע הדברים שבהם הומחה האיש והדברים שבהם הומחה הקמיע ולענין המחאת הקמיע שאלו בגמ' איזהו קמיע מומחה כל שרפא ושנה ושלש והקשו בה והתניא כל שרפא שלשה בני אדם כאחד כלומר והיאך אמרת כל שרפא ושנה ושלש שפי' אפי' באדם אחד ותירץ הא לאימחויי גברא הא לאימחויי קמיע כלומר זה שאמרו כל שרפא שלשה בני אדם כאחד הוא לענין המחאת האיש שלא הומחה ברפא אדם אחד ג' פעמים עד שירפא שלשה בני אדם ופי' שלשה בני אדם בשלשה קמיעין חלוקין בין בחולי א' בין בחליים חלוקים וז"ש כאחד כלומר אפילו בחולי א' הואיל והקמיעים חלוקים וכל שכן בשלשה חליים אבל באדם אחד לא הומחה ובחליים חלוקים שאלוה למטה ונשארה בספק אבל לשלשה בני אדם הומחה וכל שהוא כן הומחה האיש להיות כל קמיע היוצא מתחת ידו מרפא ומותר לצאת בכל קמיע היוצא מתחת ידו אפי' היה קמיע חדש אבל הקמיעין לא הומחו בכך וכל שיצא קמיע העשוי כאחד מאלו מתחת יד רופא אחר אסור לצאת בו וזה שאמרו כל שרפא ושנה ושלש ופי' באדם אחד ובקמיע אחד הוא להמחאת הקמיע שכל שרפא בקמיע אחד אפי' אדם אחד בחולי אחד שלשה פעמים נעשה הקמיע מומחה לאותו חולי ואם רפא שלשה חליים אף באדם אחד הומחה לכל חולי וכל שכן אם רפא בו שלשה בני אדם ומותר לצאת בו אע"פ שיוצא מתחת ידי אחר מעתה רופא שעשה שלשה קמיעין חלוקים ורפא בכל אחת מהם ג' בני אדם בחליים חלוקים הומחה האיש לכל קמיע והומחה כל קמיע מאלו לכל חולי ואם כלם בחולי אחד הומחה הקמיע לאותו חולי שמצד שרפא בקמיעין חלוקים הומחה האיש ומצד שכל קמיע מהם רפא ג' פעמים הומחה הקמיע שלשה קמיעין חלוקים לשלשה בני אדם ורפא בכל קמיע כל אחד מהם פעם אחת הומחה האיש ולא הומחה הקמיע קמיע אחד לשלשה בני אדם בחליים חלוקים הומחה הקמיע ולא הומחה האיש והוא הדין לאדם אחד אחר שרפאו בו שלשה פעמים אם בחולי אחד הומחה לאותו חולי ואם בשלשה חליים חלוקים הומחה לכל חולי:

שלשה קמיעין חלוקים לחליים חלוקים לאדם אחד קמיע ודאי לא הומחה שהרי לא ריפא כל אחד מהם אלא פעם אחת אבל האיש הרי זה ספק אם הומחה הואיל ורפא שלשה פעמים בחליים חלוקים או אם לא הומחה הואיל ולא ריפא בהן ג' בני אדם ומעתה דנין בה להחמיר ואין יוצאין בה זו היא שיטת כל הגאונים ושמא תאמר ומה ענין [ש]שלשה קמיעין לאדם אחד נשאר בספק לענין האיש וקמיע אחד שרפא שלשה פעמים אף באדם אחד החלטנו לענין הקמיע להיותו מומחה וכמו שפירשנו ברפא ושנה ושלש יש לדון שבאדם ראוי לומר מזליה דהאי גברא הוא דמקבל כתבא כלומר שמקבל כח כל כתב ר"ל שכחו מתאמץ וטבעו מתחזק לכך אבל לענין הקמיע אין לומר כן ומ"מ יש מדמין זו לזו ואומרים בה שאף הקמיע לא הומחה אלא לאותו אדם בלבד וזו אינה נקראת המחאה סתם ודוקא אמר רב פפא חד קמיע לתלתא גברי קמיע אתמחי אבל באדם אחד אפי' קמיע לא הומחה ופירשו בסוגיא זו הא לאיתמחויי גברא הא לאיתמחויי קמיעא שזו ששנינו כל ששנה ושלש לאיתמחויי גברא ופירושו ששנה ושלש בקמיעין ר"ל שרפא בקמיע אחד ושנה לעשות קמיע אחר ושלש עוד בקמיע אחר ופירושו לשלשה בני אדם וזו ששנינו כל שרפא ג' בני אדם כאחד הוא לענין המחאת הקמיע שאם רפא שלשה בני אדם בקמיע אחד הומחה אותו הקמיע והצעות אלו של רב פפא הוא שהציע תחלה תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא זמני ללמדנו המחאת שניהם באדם אחד ותלתא קמיעי לתלתא גברי חדא זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי הוא פי' כל שרפא ושנה ושלש וחד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי גברא לא איתמחי הוא פי' כל שרפא שלשה בני אדם כאחד כלומ' מחולי אחד אבל חד קמיע לחד גברא תלתא זימני אפי' קמיע לא הומחה אלא לאותו אדם וזו אינה המחאה מן הסתם ולא הוצרך רב פפא ללמדה שפשוטה היא:

כתבו הגאונים שכל שהומחה האיש יוצאים בקמיע שלו ואף באותם שעשה קודם שהומחה הוברר הדבר שמומחה היה ובתלמוד המערב אמרו נאמן אדם לומר קמיע זה רפאתי בו שלשה פעמים:

יש שואלים היאך לא נאסרו הקמיעין משום שחיקת סמנין כשאר הרפואות בשלמא קמיע של כתב אין כאן חשש ולשמא יכתוב אין לחוש שרפואת הקמיעין כלם היו אצלם רפואות המוניות שלבם בטוח עליהם ולא היו סומכים אלא על כתיבת המומחה בהם אבל קמיע של עקרי' הרי יש לחוש לשחיקת סמנין ויראה לי שאף של עקרין לא היו רפואות טבעיות אלא סגוליות ולא היה אדם מהרהר אחריהן עד שיבא לחדש בהם שום דבר ויש מתרצין שאין לחוש לשחיקת סמנין אלא ברפואה שהגוף נהנה או מרגיש בה:

קמיעין אלו לא הותרו לצאת בהן אלא דרך מלבוש כגון שהם קשורים בצוארו או בזרועו או באיזה מקום שבאבריו אבל להביאו בידו אסור ואין הלכה כמה שאמרו חולה כיון דמסי אע"ג דנקיט לה בידיה כלומר שהוא תכשיט אף בידו אלא כמה שאמרו ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר: