מאירי על סנהדרין ג

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלשה ושאלו בגמ' אטו גזלות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו והעלו הענין שרצה להזכיר דיני ממונות משום הודאות והלואות והזכיר גזלות וחבלות מצד עצמם וזה שחלק ביניהם ולא כלל את כלם בדיני ממונות מפני שאין הדין שוה בהם והענין הוא ששלשה הנזכרים במשנה זו פירושו שהם מומחין והוא שיהא כל אחד מהם סמוך מפי סמוך ובארץ ישראל כמו שיתבאר והם הנקראים אלהים במקרא בפרשת גזלות ונזכרו שם שלשה ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו' עד האלהים וכו' אשר ירשיעון אלהים וכו' וזה שאנו קורין ענין זה גזילות והוא דין ארבעה שומרים מפני שיש בהן דין טוען טענת גניבה או גזלה ונמצא שולח ידו בפקדונו וזו היא גזילה ואנו מצרפין חבלות עמהם מטעם מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו הואיל ואף חבלת גופו דין ממון הוא לחייבו בחמשה דברים:

ונמצאת למד שגזלות וחבלות אע"פ שהן ממון ולא קנס אין מגבין אותן אלא בבית דין מומחין והיה הדין כן אף בהלואות והודאות ר"ל הלואות שבאו לדין לדון בעידי הלואה או בעידי הודאה מפני שעירוב פרשיות כתוב כאן ר"ל שפרשת ארבעה שומרין ופרשת אם כסף תלוה מעורבות הן ליתן את האמור של זה בזה במה שיצטרך לשניהם ונמצא דין מומחין מוסב גם כן על הלואות והודאות ואע"פ שבדין מודה במקצת עקרנו מטעם עירוב פרשיות כי הוא זה מארבעה שומרין לגמרי שאין ארבעה שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת כמו שיתבאר במקומו טעם הדבר מפני שאין אנו צריכין כפירת מקצת למה שאין הלה טוענו אלא בשעה שאין כאן עזות פנים בכפירתו ואנו דנין עירוב פרשיות ליתן לכל דבר כפי מה שצריך לו אבל מומחין ראוי להזקיקם בגזילות כבהלואות או יותר ומתוך כך משאירין את דינו בשתיהן והרי אף בפקדון כל שהוא כעין מלוה כגון שכופר בגוף הפקדון אנו משאירין אותו לדין מודה במקצת כמו שיתבאר בקמא פרק תשיעי ק"ז א':

ונשוב לדברינו והוא שאף הודאות והלואות היינו צריכין למומחין אלא שהקלו לדונם בשלשה הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכמו שאמרו שדבר תורה אף דיני ממונות בדרישה וחקירה אלא שלא תנעול דלת בפני לווין שימנעו מלהלוות שמא קטעו העדים ביום או בשטר ולא תהא עדותם מכוונת ויפסיד ואף כאן יחוש שמא לא ימצא מומחין לדין שימנעו מלהלוות אבל גזילות וחבלות נשארו בדינם לשלשה מומחין ואע"פ שלענין דרישה וחקירה אף הם בכלל דיני ממונות שלא להצריכם דרישה וחקירה וכדי לנעול דלת בפני הגזלנין והחבלנין לענין מומחין מיהא אינם בכלל שבהודאות והלואות בהכחשה כל דהו אדם נמנע מלהלוות אבל גזילות וחבלות יודע היה הגזלן והחבלן שהנגזל והנחבל מחזרים אחריהם עד שימצאו מהם וכן כתבת אשה והמתנות הם ודומיהם כלם בכלל דיני ממונות שלא להצריך בהן מומחין ואין צריך לומר דרישה וחקירה:

נזק והוא אדם שהזיקו אדם שחייב בחמשה דברים ואחת מהם נזק או אדם שהזיק שור או שור שהזיק שור או שור המועד שהזיק אדם והקשו בגמ' שכל אלו כבר היו בכלל חבלות ותירצו שמתוך שהיה לו להזכיר כפל וארבעה וחמשה שהם ממון שאין משתלם בראש ר"ל כמה שהזיק הזכיר חצי נזק ומתוך שהיה לו להזכיר חצי נזק הזכיר נזק ואמר עליו שאע"פ שהוא ממון דינו בשלשה מומחין כמו שהזכיר בחבלות שהנזק בכללם וכל שכן בחצי נזק של תם ובתשלומי כפל של גניבה ובתשלומי ארבעה וחמשה של טביחה ומכירה בשור ושה שכלן קנס:

וכן אונס ומפתה נערה בתולה שבא האב לתבוע ממנו חמשים של קנס וכן המוציא שם רע ופירשוה גדולי הרבנים לפי מה שנמצא בקצת פירושים באומר פתח פתוח מצאתי ובא להפסידה כתובתה והרי אין כאן אלא דיני ממונות שהרי אין טוען עליה שזינתה תחתיו בעודה ארוסה אלא שבא להפסידה כתובתה ומתוך כך דינו בשלשה מומחין וחכמים אומרים בעשרים ושלשה מפני שיש בו צד דיני נפשות שאפשר שעל ידי כן יבואו עדים שזנתה מן האירוסין ומ"מ לא יראה לפרש כן שלא נקרא מוציא שם רע אלא בטוען שזנתה ושנתברר לו ואלו עדיו ואח"כ בא האב והזימן שהעדים נסקלים ובעל לוקה ונותן מאה כסף ובטענת פתח פתוח אינו מתחייב במאה כסף אע"פ שהוכחש על ידי מפה ועוד שכל משנתינו עסוקה בדיני קנסות ואלו כתובה דיני ממונות הוא ועוד שהרי בגמ' ח' ב' אמרו תבעו ממון בשלשה ואי בכתובה תבעה מבעי ליה ועוד שהרי בעל מוחזק הוא בה ועומד ואחרים הוא שתובעין לו ומאי תבעה דקאמר ומתוך כך נראה לפרש שעל תביעת האב הוא אומר כן שאחר שהזימן הוא תובע מאה כסף ואחר שכן אף זו קשה לפרש אחר שאין דין מוציא שם רע אלא בשהביא עדים שזנתה האיך אמר ר' מאיר בשלשה והרי לדונה בנפשות הוא בא אלא שלא נאמר כאן בשלשה אף לדעת ר' מאיר בתביעת הבעל להביא לבית דין ולברר שזינתה שזו ודאי אין דנין אותה אלא בעשרים ושלשה אלא אחר שהביא האב עדים להזים את עדיו של בעל ונסקלו עידי הבעל ולקה הבעל שדינו במלקות ומאה כסף ואחר שלקה הבעל היה האב תובעו במאה כסף ועל זו אמר ר' מאיר שדינו בשלשה מומחין אע"פ שתחלת הדין היה בו צד לדיני נפשות הואיל וכבר נסתלקו מכאן דיני נפשות מכל וכל וכן הלכה וכמו שאמרו בגמ' בא לגבות ממון מבעל בשלשה ואע"פ שזה נכון לענין פסק לענין פירוש מיהא יש מפקפקין בה לומר שאף חכמים לא נחלקו בזו והם סבורים לפרש שהביא הבעל עדים שזנתה ואינו מביאם אלא לענין כתובה ואין זה כלום שאין אנו מדקדקים על מה הוא מביאם אלא שהם חוזרים ומפרשים שהביא הבעל עדים שזנתה אלא שאומרים שלא התרו בה והאב הזימם והם סבורים לחייב את זה במאה כסף ולדעת ר' מאיר דנין בשלשה מתחלתו ולענין כתובה מאחר שאין כאן עידי סקילה ולדעת חכמים שמא יבאו עידי התראה ויבא הענין לידי סקילה ומ"מ יראה שאין כאן דין מאה כסף הואיל ולא הביא עידי סקילה אלא שאפשר לפרשה כן לענין כתובה ובגמ' יתבארו בה טעמים אחרים אלא שלענין פסק הלכה כר' מאיר על הדרך שביארנו לשיטתנו אלא שגדולי המחברים פסקו כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: