מאירי על סנהדרין כז

כבר ביארנו שכל בתי דינן הן של שבעים ואחד והיא סנהדרי גדולה הן קטנה והיא של עשרים ושלשה הן שלשה לכל הדברים שהזכרנו חוץ מהודאות והלואות צריך שיהיו מומחין והם הנסמכים סמוך מפי סמוך והסמיכה באה מסמוך לסמוך עד משה רבינו שסמך את יהושע ושבעים זקנים ואותם הזקנים סמכו את האחרים ואחרים לאחרים בכל הדורות וכל הנסמך סומך אחרים ואפילו לא היה בסנהדרין מעולם וסמיכה זו אינה אלא בשלשה ואע"פ שמשה רבינו יחיד היה אין כל היחידים שוים וכן אע"פ שמשה רבינו במקום שבעים ואחד הוא שהרי היה ראש לכלן אין מחמירין בכך אלא שלשה סומכין ושלשה אלו אין צריך שיהו כלם סמוכים אלא שיהא אחד מהם סמוך והוא שאמרו על ר' יהודה בן בבא כשסמך חמשה זקנים אחרים הוו בהדיה והאי דלא קא חשיב להו משום כבודו דר' יהודה בן בבא כלומר שלא היו סמוכים והיה הוא עיקר הסמיכה וסמיכה זו אינה סמיכה ביד על הדרך שסמך משה ליהושע אלא סמיכה בדבור והוא שקורין לו רבי ונותנין לו רשות לדון אף דיני קנסות סמיכה זו אינה נעשית אלא בארץ ישראל אפילו היה הסומך בארץ והנסמך בחוצה לארץ או הנסמך בארץ והסומך בחוצה לארץ עד שיהו שניהם בארץ ומ"מ כל ששניהם בארץ סומכין אע"פ שאין הנסמך בפניו של סומך ושאינו באותה העיר אלא שולחין לו ע"י כתבם שהוא נסמך ואם רצו להתנות עליו שלא להרשותו אלא למקצת דברים רשאים כמו שהתבאר כל שנסמכו בארץ יש להם רשות לדון דיני קנסות אף בחוצה לארץ על הצדדין שבארנו למעלה שהסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

כבר בארנו שר' יהודה בן בבא סמך חמשה זקנים בבת אחת למדת שיש רשות לסומך לסמוך אפילו כמה בפעם אחת אפי' ק' אפי' אלפים ורבבות במקום אחר התבאר שדוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד כל שמתו כל הנסמכים ולא סמכו בטלו דיני קנסות ומ"מ כתבו גדולי המחברים שאם היו כל דייני ארץ ישראל וחכמיה במעמד כללי והסכימו למנות דיינין ולסמכן עושים ויש להם אח"כ לסמוך אחרים ולדון דיני קנסות ולא היו החכמים מצטערים על הסמיכה על שלא יבטלו דיני קנסות אלא מפני שישראל היו מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כולם וכל שמסכימים לשאינו הגון אפילו מנהו והרשהו ראש גולה אין הרשות מועלת לו כלום שאין קדושה חלה בבעל מום אף הראוי לכך אין ראוי לו שיחזר הוא בעצמו על כך:

ראוי לאדם להרחיק את הרבנות ושלא לפרסם את עצמו דרך הערה אמרו הוי קבל וקיים כלומר שיהא אפל ר"ל צנוע ונסתר כדרך העומד בחשך שאינו נראה כל כך ובזו יהו חייו בשלוה ומ"מ אם זכה ונסמך יתנהג במדות הראוייות לנסמך דרך הערה אמרו כל העולה לגדולה מוחלין לו כל עוונותיו והוא הערה על התחדשות הנהגותיו ועלוי מדותיו על צד התכלית:

אע"פ שהנסמך סומך התבאר בתלמוד המערב שחכמים חלקו כבוד להלל הזקן והסכימו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא ושלא יהא הנשיא סומך אא"כ היה אב בית דין עמו ולא אב בית דין אא"כ היה נשיא עמו ושאר הנסמכין סומכין ברשות הנשיא והוא שאמרו בירושלמי בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו ר' יוחנן בן זכאי מנה את ר' אליעזר ור' יהושע ור' יהושע מנה את ר' עקיבא ור' עקיבא מנה את ר' מאיר ואת ר' שמעון ואמר ישב מאיר תחלה ונתכרכמו פניו של ר' שמעון אמר לו ר' עקיבא דייך שאני ובוראך מכירין כחך חזרו וחלקו כבוד לבית הזה אמרו בית דין שמינה שלא מדעת הנשיא אין מנויו מנוי אבל נשיא שמנה שלא מדעת בית דין מנויו מנוי חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא ברשות נשיא ולא נשיא ממנה אלא מדעת בית דין: