מאירי על סנהדרין כה

זה שכתבנו שכל שנמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן מעברין את השנה לא מפני שיום תקופה גומר ר"ל שיהא נחשב מתקופה שעברה ויום אחרון שבה שיום תקופה מתחיל הוא ר"ל שהוא נחשב מתקופה הבאה ויום ראשון שבה ואעפ"כ הואיל ועברו חמשה עשר ימים של ניסן בתקופת טבת מעברין שנאמר שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה ר"ל יום התקופה שיהא בחדוש ניסן ואביב של תקופה הוא יום ראשון לניסן של חמה והוא יום התקופה וחדוש ניסן הוא כל ארבעה עשר ימים הראשונים של ניסן שעד כאן הלבנה נקראת חדשה ואלו היתה התקופה ביום חמשה עשר אף היא היתה צריכה לעבר אלא שהיינו מעברין חדש אדר ודיינו בכך ולא היינו חוששין לבדו שהרי עיקר פסולו אינו אלא משום ימים טובים שבתשרי ונשתדל לתקנם בחדשי הקיץ אבל כשנמשכה עד ששה עשר לא די לנו בעבורו של אדר ומעברין את השנה כמו שבארנו במסכת ראש השנה ואל תטעה לומר שלא היו מעברין אלו היתה התקופה בחמשה עשר וכן שאין צריכין בו לעבר את אדר הואיל והעומר בא בתקופת ניסן שליום תקופה בחדוש ניסן אנו צריכין כשם שהיו מעברין על תקופת ניסן אם נתאחרה מלבא תוך חדוש ניסן של לבנה כך היו מעברין אם נמשכה תקופת תמוז עד שיעברו ימי חולו של סוכות בתקופת תמוז שהרי הוא נקרא חג האסיף ונאמר עליו לתקופת השנה וצריך שיהא יום אחד מימות חולו של מועד בתקופת תשרי אלא שאינך צריך להרבות בה דברים שכל שתקופת ניסן בארבעה עשר לניסן אין כל החג עובר בתקופת תמוז שאין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ורביע:

לענין ביאור זו שאמרו אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסרה רבו של חדש בתקופת תשרי נאמרה והוא שמתחלת השנה נותנין לב על זמן התקופות שתהא של ניסן בחדוש ניסן ר"ל שתהא הלבנה במלואה בשל תשרי בתוך המועד ואמר על זו שאע"פ שמצד תקופת ניסן מעברין כל שיבא אף יום חמשה בניסן בתקופת טבת בשל תשרי אינו כן ואין מעברין מצדה אא"כ של כמוה חסרה להשלמת תשעים ואחד יום ששה עשר יום ותהא התקופה ביום שבעה עשר שנמצא יום ראשון המועד בתקופת תמוז ואנן כל בעינן ר"ל שיהיו כל ימי החול המועד בתקופת תשרי שכל חול המועד נקרא חג האסיף ונאמר בו לתקופת השנה ור' יוסי אומר עשרים ואחד יום והתקופה ביום כ"ב שלא תהא ביום כ"א הרי אותו יום אחרון לחול המועד היינו שיהא יום אחד מן המועד בתקופת תשרי דבמקצת חג סגי ולפי דרכך למדת ששניהם סוברים יום תקופה מתחיל והוא ממנין תקופה החדשה שאלו היו סוברים יום תקופה גומר והוו ממנין ימי התקופה שעברה הרי לר' יהודה אף כשתהא ביום ששה עשר אין כל החג בתקופה חדשה שהרי יום זה הוא ראשון לחול המועד והוא ממנין התקופה שעברה וכן לר' יוסי אף כשתהא ביום כ"א אין כאן אפילו יום אחד בתקופה חדשה אלא שיום תקופה מתחיל והוא ממנין ימי התקופה החדשה והקשה ממה שמצא בבריתא לר' יהודה יום תקופה גומר וא"כ לא בעי כולי חג בתקופה חדשה ועוד תני בהדיא ור' יהודה קאמר עשרים יום אלמא דלא בעי כולי חג אלא מקצת דהיינו יום כ"א שהרי יום תקופה שהוא יום עשרים גומר הוא מנין התקופה שעברה ור' יוסי אומר כ"א יום מפני שסובר יום תקופה מתחיל והוה ליה יום כ"א גופה כתקופה חדשה והיינו דקאמר שמחשבין בתקופת ניסן שאם של טבת נמשכת כל ששה עשר בניסן והתקופה ביום י"ז מעברין אע"פ שיום תקופה מתחיל שהרי כשאתה מונה י"ד הנשארים מניסן בתקופה זו וכ"ט מאייר כן כלם על סדר אחד מלא ואחד חסר אתה מוצא צ"א יום של תקופת ניסן וצ"א של תקופת תמוז כלים וכ"א מתשרי והתקופה ביום כ"ב ואין כאן אף מקצת חג בתקופה חדשה אבל ששה עשר לפני החג ר"ל שנמשכה תקופת תמוז כל ששה עשר בתשרי והתקופה ביום י"ז אין מעברין שהרי יש כאן מקצת חג בתקופה חדשה והוא הדין אם נמשכה שיבסר ותמניסר כל שתהא התקופה ביום כ"א שהרי יום תקופה מתחיל והוה ליה יום אחרון של חול המועד בתקופה חדשה אלא דאיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנא ששה עשר לפני החג כמו שנזכר בסוגיא ולא כיון אלא להודעה שבמקצת החג סגי ור' שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין דקסבר כולי חג בעינן כתנא קמא דר' יהודה והיינו דבעי איכא בינייהו ת"ק יום תקופה אי מתחיל או גומר ולא מסיים כלומר לא נודע איזה סובר מתחיל ואיזה סובר גומר אלא האומר מתחיל מפרש ט"ז מעברין כשהתקופה ביום י"ז שלא תארע ביום ט"ז אין מעברין שהרי תקופה חדשה היא ואיכא כל חג ר"ל כל חול המועד והאומר גומר אפילו היתה ביום ט"ז מעברין שהרי מזמן התקופה שעברה היא ונשארה קושיא דר' יהודה בקושיא ואמר אח"כ אחרים אומרים מיעוטו דהיינו י"ד בתשרי מעברין והקשה דאפילו סבירא להו יום תקופה גומר וכן דכולי חג בעינן הא איכא כולי חג ותירצו דבתקופת ניסן קיימי וסבירא להו יום תקופה גומר וצריך שתהא החדשה בחדוש ניסן ר"ל בתוך י"ד יום ושיהא יום י"ד מתקופה חדשה ומקשי וניעברוה לאדר ואם מחשש פסח שמא יבא בבד"ו הרי אין החשש אלא מפני מועדות של תשרי ואפשר לתקנה בחדשי הקיץ ולמעלה לא שאלו וליעברוה לאלול כדי שיהא לר' יהודה כולי חג ולר' יוסי מקצת חג שהרי יש כאן חשש יום פסיל למועדות של תשרי שהרי מתחלת השנה מסדרים חדשי החרף שלא לבא תשרי באד"ו אבל בשל ניסן היה ראוי לשאול כן ותירץ דאחרים מלמעלה למטה קא חשיב כלומר אם חסרה תקופת טבת להשלמת צ"א יום עד שיגיע למיעוטו של חדש דהיינו י"ז יום שלא נשאר אחריהם אלא מיעוט החדש מעברין שאף כשתהא ביום י"ז כשנעבר אדר הוה ליה יום תקופה בחמשה עשר ואע"פ שהוא מתחיל מ"מ אינו בחדוש הלבנה אבל אם תהא ביום חמשה עשר אם יום תקופה מתחיל דיינו כשנעבר את אדר ואח"כ תירץ דאחרים נמי בשל חג קיימי שאין שם מקום לעבור של אלול וקסברי דכולי חג בעינן בתקופה חדשה ואפילו יום טוב ראשון וכן סוברים שיום תקופה גומר ואם כשתקופת תמוז נמשכת ארבעה עשר ושל תשרי נופלת בחמשה עשר יום תקופה גומר והוה ליה יום טוב ראשון בתקופת תמוז:

כל שבארנו מענין עבור שנים וקביעות חדשים על פי הראייה אינו אלא על ידי סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים לשם ושנתנו להם הסנהדרין רשות ולעולם אין קבוע חדשים ועבור שנים נעשה בחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים יש לאדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועסיא מחוצה לארץ היתה וכן אמרו על ר' עקיבא שהיה קובע ומעבר בחוצה לארץ הנח לעקיבא בן יוסף שלא הניח כמותו וירד אבל אם היה שם כמותו אינו קובע ומעבר ואם עשה כן לא עשה כלום ואף אם בשעה שיצא לא היה שם כמותו ונודע לו שנעשה שם אח"כ גדול כמותו אין לו עוד לקבוע ולעבר ואם עשה כן לא עשה כלום וכן התבאר בתלמוד המערב בחנניה בן אחי ר' יהושע שעבר שנים בחוצה לארץ ושלח לו ר' גדיים שהנחת נעשו תיישים והוא אמר לינא ידע מאן שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכימין מחשבין כוותי הכל כמו שהתבאר שם:

ודברים אלו בשהיה בית דין קבוע בארץ ישראל אע"פ שחרב בית המקדש על הדרך שהיה מרבן יוחנן בן זכאי שהיה בשעת החורבן וכן משעת החורבן ואילך בימי חכמי המשנה שהיו ר' אליעזר ור' יהושע מהם ואחריהם בימי ר' עקיבא ור' טרפון ואחריהם בימי ר' יהודה ור' יוסי ור' מאיר ובימי רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו ור' יהודה הנשיא בנו והוא רבינו הקדוש ובימי בניו ותלמידיו שמהם רב ור' חייא ואחריהם בימי האמוראין שמהם ר' יוחנן וחביריו ושמואל ור' הושעיא ואחריהם בימי רב יהודה ורב הונא ורב נחמן ורב כהנא וחבריהם ואחריהם בימי ר' אמי ור' אסי ורבה ורב יוסף וחביריהם והיו עד זמן זה מקדשין על פי הראייה ואע"פ שהיתה הלבנה ראוייה להראות אם לא נראית לסבת עבים היו מעברין אותה ובלבד עד שמנה שעד כאן חוזרין החשבונות לכללם בדין אחד מלא ואחד חסר כמו שבארנו ולאחר זמן זה בימי אביי ורבא נתבטלה קביעות בתי דינין שבארץ ישראל ולא היה רשות לשום אדם לקדש על פי הראייה וסוד החכמה ולעבר על פי פרטי הדברים שהזכרנו צרכם ולא היה להם לחזר אחר הפרטים אלא לחשב החשבון הכללי שהוא מסור בידינו היום לקבוע על פי מולד אמצעי להשוות שני החמה לשני הלבנה על דרך כלל כסדר גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט ואע"פ שפעמים יבא יום הקבוע קודם לראיית הירח או מתאחר לפי המקומות שהם למערב ארץ ישראל או למזרחו וכן שיבא יום המועד לפעמים קודם תקופתו שלא הוצרכנו אלא לחשבון כללי ואין לנו לחזור אחר הפרטים וכן כתבו גדולי המחברים שאלו שמחשבים בחשבון זה אע"פ שיצא להם לפעמים התקופות... ודבר זה הלכה למשה מסיני ואין זה נקרא קבוע או עבור עד שנהא אנו קובעין ומעברין בחוצה לארץ שלא נקרא קובע אלא החוקר את העדים על פי מה שנודע לו בחכמתו בראיית הלבנה אם דבריהם מכוונים אם לאו וקובע על פי מה שנודע לו בחכמתו וכן שמעבר על פי מה שרואה מצורך השעה והזמן לפי אומד דעתו ודעת חבריו על הדרכים שהזכרנו אבל חשבון זה אינו אלא גלוי הדבר שכך היו עושין בארץ ישראל בחדוש החדשים ובעבורן אלו לא היו סומכין על עדים ובעבור שנה אם לא היו נמלכים לצורך שעה ולצורך זמן ואע"פ שאפשר שהם היו מדקדקים בחשבון מולד אימתי מ"מ הודיעונו דרך כלל שלענין הקבוע והשואת שנת החמה עם הלבנה די לנו בחשבון זה שאין אנו מדקדקין חשבון מולד אימתי ואף שמואל ורב אדא שהיו גדולים בעבור לא דקדקו בדבריהם אלא שכיונו על קירוב הענינים מפני שידעו בעקרי הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין לחוש לו והקלו הדרך והאירו הנתיב במה שאין קפידא בהנחתו ואין לנו אלא לשמור שיהא חג בזמן אביב שהרי אמרה תורה שמור את חדש האביב וכן רמזה לנו להשוות שנת חמה עם שנת לבנה באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ופירשו גאוני הראשונים שהחדשים בכלל המועדים וא"כ כוונת הפסוק שיהו המאורות ר"ל חמה ולבנה אותות נאמנים לקבוע חדשים וימים טובים וכן לשנים ר"ל עבורן והשואתן עם חדשי הלבנה עד שיהא חשבון שניהם מוכרע ומסכים לדבר זה ומשתווה לזמן אחד ואין לך חשבון בעולם שישתוו בה שניהם כחשבון זה:

בתלמוד המערב התבאר שבקדוש החדש מתחילין מן הגדול ר"ל שראש בית דין אומר מקודש מקודש אבל בעבור שנה מתחילין מן הצד ואומר שנה זו מקודשת בעבור והוא שאמרו שם נכנס ר' יוחנן והיה קטן שבכלם אמרו לו אמור הרי שנה מקודשת בעבורה אמר הרי שנה מקודשת בעבור אמר ר' יונתן ראה לשון שלמדנו בן הנפח אלו אמר בעבורה הייתי אומר אלו אחד עשר יום שחמה עודפת אלא בעבור שהוסיפו לה חכמים: