מאירי על סנהדרין כב

זמן האביב הוא הוא עיקר העבור והוא שיבא יום ראשון של פסח בתקופת ניסן וכל שנמשכה תקופת טבת עד שבית דין רואין שאין חמה נכנסת במזל טלה עד ששה עשר בניסן או אחריו מעברין כדי שיבא פסח בתקופת ניסן שהוא זמן אביב וזהו הנקרא מפני התקופה וכל שצריכין לעבר מטעם זה אין צריכין להשגיח לסבה אחרת ויש שם סימנין אחרים דומים לזה והם שאע"פ שהגיע התקופה ליום ראשון של פסח נתאחר האביב לקצת סיבות ואין העומר מצוי בריוח וזהו הנקרא על האביב כלומר אע"פ שהגיע זמן האביב הואיל ומ"מ נתאחר האביב לאיזו סבה וכן שנתאחרה צמיחת פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן זה עד שניכר שלא יתחיל בשולם בעצרת שהוא התחלת זמן הבאת בכורים ואע"פ שאפשר לאחרם עד החג אפשר שיתאחרו קצתם עד שלא יהו הבכורים ראויים להביא בחג ויצטרכו לעלות עליהם פעם אחרת שהרי זמנן עד חנוכה ושני סימנין אלו אם אירעו שניהם כאחד מעברין אע"פ שלא הוצרכו לעבר מצד המשך תקופת טבת אבל על אחד מהם אין מעברין ואם נתאחר האביב יטרחו הרבה עד שימצאו ואיחור אביב זה ופירות אלו אין דנים אליהם אלא על ארץ ישראל וארץ ישראל עצמה על שלש ארצות שבה היו דנין יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שנתאחרו בשתים מהן מעברין אע"פ שלא נתאחרה בשלישית וכל שהגיע זמן האביב וצמיחת הפירות בשתים מהן אין מעברין אע"פ שנתאחרה בשלישית ושלשה סימנין אלו שהזכרנו התקופה לבד היא היא עיקר העבור ושניים לה השנים האחרים שהם באים לרוב פעמים מצד איחור התקופה ואעפ"כ היו מעברין לקצת הדברים אחרים מצד עולי רגלים כמו שהזכרנו:

ויש שם דברים אחרים שאין מעברין בשבילם אלא שעושין אותן סעד להודעת העבור כדי שיטעימו את הענין לבני אדם ולא יהא הדבר קשה להם כל כך והם הגדיים והטלאים שהיו רכים ביותר ואין הטלאים ראויים כל כך לאכילה והם צריכים להם לפסחיהם שלא היה הפסח בא אלא זכר בן שנתו מן הכבשים ומן העזים וכן הגוזלות שלא פרחו שהיו צריכים להם לקני יולדות וזבים וזבות שכלם משהים את קניהם לרגל ומ"מ רשאים להעביר את שעתן בטלאים אלו ואף בעלי קנים יכולים להביא בני יונה שכשרותם בקטנים הואיל ועלעלו הגוזלות ושהיו הטלאים בני שמונה ימים וכיצד עושין אותן סעד הנשיא שולח ואומר הרי אנו מודיעין לאחינו שבגולה שהשנה צריכה עבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן או מפני אחת מן הסבות שמעברין עליהן ואף מצד שהטלאים קטנים והגוזלות רכים ביותר וראינו אנו וחבירינו לעבר את השנה וכל כיוצא בזה:

זה שביארנו שעל התקופה לבד מעברין ולא נאמר על שתים אלא באביב ופירות האילן כך היא שיטתנו ומפני שהתקופה היא היא עיקר העבור וכן נסעדים בה ממה שאמר רשב"ג על התקופה ואנו פוסקין בה על התקופה לבד מעברין וכן ממה שאמרו למטה אבל מפני הדחק מעברין אותה ואחר ראש השנה מיד והרי אין לך סיבה נכרת שתהא מזקיקתינו לעבר אלא תקופה ומ"מ דרכים וגשרים ושאר הדברים שהזכרנו למעלה הואיל שהם צורך שעה והכרח גמור לאותו זמן אין צריכין שתוף ולא נאמרו בהן גדיים וטלאים אלא לסעד לא לצורך וי"מ בהן שאין מעברין לאותן הסבות אלא בסדור זה והדברים נראים כשטתנו:

כשבית דין מעברין את השנה אין מעברין אלא אדר כמו שבארנו במסכת ראש השנה ו' א' והם מוסיפים חדש אחד ואין מזכירין בו אם מלא אם חסר אלא לפי מה שתארע הראייה בסופו אבל כששולחין למקומות הרחוקים שאין שליחים מגיעים לשם להודיע חדש העבור שולחין להם לפי מה שיסכימו רצו חדש חסר והוא תשעה ועשרים יום רצו חדש מלא והוא שלשים יום לפי מה שיראה להם:

כל סוף שלש שנים שבשנות השמיטה והוא שנה שלישית וששית כל ששהא מעשרותיו חייב לבערן וליתנן לבעליהן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי וכן כל המתנות ומתודה עליהן ודבר זה בפסח של רביעית ושביעית במנחה ביום טוב אחרון על הדרך שיתבאר במקומו:

אין מעברין את השנה אלא בבית דין הקבוע בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא לשכנו של מקום ואם עברוה הסנהדרין בגליל או בית דין הסמוכין שנתנו להם הסנהדרין רשות הרי זו מעוברת ומ"מ אין לסנהדרין ליתן רשות לעבר אלא במקום שהם בני תורה והוא שאמרו בירושלמי בעא ר' ירמיה הדא לוד לאו מארץ יהודה היא אמר ליה אין ומפני מה אין מעברין בה שנה מפני שהם גסי הרוח ומעוטי תורה:

אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עברוה בלילה אינה מעוברת וכן אין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש: