מאירי על סנהדרין קעג

כבר ביארנו במשנה שאין זה נעשה זקן ממרא אא"כ הוא חכם ומומחה והוא שאמרו כי יפלא במופלא שבבית דין ואין פירושו הגדול שבהם אלא למעט את התלמידים שלא הגיעו להוראה ר"ל שלא נסמכו ומופלא האמור כאן פירושו שהוא מן הסמוכים וכן ביארנו במשנה שאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא סוף דבר שגוף הענין שהוא חולק בו יהא בו כרת או חטאת אלא אף אם היא הוראה המביאה לידי כך כיצד הרי שנחלוקו בעבור שנה הוא אומר שאין מעברין אלא עד הפורים והם אומרים כל אדר ואפילו לא נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו מגלה כמו שביארנו הרי זה חייב שהרי חשבונו מביא לידי אכילת חמץ בפסח ואין חלוק במחלקותיו בין שהוא מחמיר בין שהוא מיקל שמ"מ מקדים הפסח או מאחרו וכן בעבור חדש אם נחלק במה שהעידו על שני אדרים שאין מקדשין אותן אלא בלילי עבוריהן והרי מקדים בפסח יום אחד או מאחרו יום אחד:

כבר ידעת בנדה מן התורה שכל שהתחילה לראות טמאה שבעה בין שתראה כל השבעה בין שלא תראה אלא יום אחד וכל שפסקה בשביעי קודם שקיעת החמה טובלת לערב אחר צאת הכוכבים שהנדה צריכה להשלים שבעה בנדתה והוא שאמרו עליה שטבילתה בלילה ומשמשת בלילה עצמה ולסוף שבעת ימים אלו נכנסין אחד עשר יום שבין נדה לנדה והעשרה מהם נקראים ימי זיבה מן התורה ויום אחד עשר היה ראוי להיות תחלת נדה אלא שמהלכה למשה מסיני הוא מתחבר עם ימי זיבה וכיצד הוא דינם אם ראתה ראשון מהם שהוא יום שמיני לנדתה ופסקה בערב שומרת כל אותה הלילה ומחרתו עד הנץ החמה וטובלת אחר הנץ החמה ומשמשת בלילה אם לא ראתה אחר טבילתה וכן אפילו ראתה שנים רצופין שומרת שלישי ואם ראתה שלשה רצופין נעשית זבה גדולה לספירת שבעה ולקרבן עד שתטבול זהו חשבון עשרה של עיקר המנין שלשה לראיות רצופות ושבעה לנקיים וכל זמן שלא ראתה שלשה רצופים בתוך אחד עשר ימים אלו שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שנים ויום אחד עשר אינו צריך שמור שהרי יום שנים עשר אינו מכלל זה אלא מותרת לשמש לערב שהוא שנים עשר ואם ראתה למחר מונה ימי נדה ואפילו ראתה עשירי ואחד עשר ויש מחמירין בזה בקצת חבורי חכמי צרפת ואינו נראה:

ומ"מ עשירי נחלקו בו ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אומר עשירי כתשיעי מה תשיעי צריך לשמור עשירי שהרי ראוי להצטרף לזיבה גדולה אם תראה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי צריך לשמור אחד עשר אע"פ שאין כאן עוד צירוף לזיבה גדולה הואיל ויש כאן עדין תחום זיבה של תורה ואינה משמשת ליל שעבר עשירי אלא שומרת וטובלת ביום אחד עשר ומשמשת בלילה שמחרתו שנים עשר ולר' שמעון בן לקיש אינו צריך שמור ומשמשת ליל שמחרתו אחד עשר ונמצא לר' יוחנן שהלכה זו של יום אחד עשר הלכה אחת היא ר"ל שבדבר אחד נחלק מימים שלפניו והוא שאינו צריך שמור אבל מ"מ נעשה הוא שמור לעשירי כשאר הימים שלפניהם ולריש לקיש שתי הלכות יש בו אחת שאינו צריך שמור והשנית שאינו נעשה שמור לשלפניו ר"ל שאף העשירי אע"פ שהוא מעיקר חשבון תורה אינו צריך שמור הואיל ואינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה ולמדת שכל שהולכת על סדר זה יש בין פתח נדה לפתח נדה שמנה עשר יום שבעת ימי נדה הראשונים ואחד עשר שבין סוף נדתה לתחלת נדתה הא כל שהיא זבה גדולה אינה חוזרת לעולם לפתח נדתה עד שתספור שבעה נקיים אפילו ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר אינה חוזדת לימי נדה עד שתספור שבעה נקיים וכל שספרה שבעה נקיים כל יום שתראה הוא תחלת נדה ר"ל שאם ראתה אחר ימי נדה בתחלת אחד עשר יום ראשון ושני ושלישי ופסקה וספרה שבעה נקיים ונמצא שכלו עשרה הרי יום אחד עשר שהוא מימי זיבה הוא תחלת נדה ואע"פ שלשון גדולי המחברים יראה לך כחולק על מקצת דברים כונתם כך היא אלא שהם קורין לדברים אלו עקירת וסת ומ"מ לענין פסק אינך צריך לדברים אלו שהרי בנות ישראל החמירו על עצמן לעשות עצמן בכל ראייותיהם זבות גמורות כמו שבארנו בברכות ולא ביארנו אלא להדריך המתלמד לצרף חשבון זה עם מה שכתבנו בנדה דבנות ישראל במסכת ברכות ולענין זקן ממרא שאם נחלק על חבריו בזו אם הוא מיקל יש בה זדון כרת ושגגת חטאת ואם הוא מחמיר מחייב הבועלה בשוגג קרבן וכשהפריש מעות לקרבנו וקדש בהן את האשה יצא לדבריו שאינה מקדשת: