מאירי על סנהדרין קסח

אלו הן הנחנקין וכו' כבר נכפל במאמרינו על חלק חמישי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר כל אחד ממחוייבי מיתות בית דין באיזו מיתה הוא נידון והוחל בביאור ענין זה בפרק שביעי ושמיני בענין הנסקלים והתבאר בתשיעי ענין הנשרפים והנהרגים ובא זה הפרק לבאר ענין והנחנקים דרך כלל ובביאור פרטיהם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון במנינם דרך כלל והששה חלקים בפרט ששה נחנקים כל חלק מהם בביאור אחד מהם בפרט זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

המשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר מנינם דרך כלל ואמר אלו הן הנחנקין א' המכה אביו או אמו ר"ל הכאה שיש בה חבורה כמו שיתבאר ב' גונב נפש מישראל ומכרו ג' זקן ממרא על פי בית דין ר"ל המסרב על דברי בית דין הגדול שבירושלים ד' נביא השקר והוא המתנבא מה שלא שמע ושלא נאמר לו כמו שיתבאר ה' המתנבא בשם ע"ז כגון שאמר ע"ז פלונית או ככב פלוני צוה לכם לעשות כך וכך ואפילו הסכים לדבר אמת ו' הבא על אשת איש הוא והיא ובכללה בועל בת כהן אע"פ שהיא בשריפה וכן זוממי בת כהן שאין גוררין אותם אחר מיתה אלא אחר מיתת בועלה שנאמר לעשות לאחיו ולא לאחותו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא:

ובאה אחריה המשנה השניה להתחיל בבאור הפרטים ואמר שהמכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה וכן שיש חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור וטעם הדבר נראה שהמכה לאחר מיתה אינו אלא כמכה העפר אבל הקללה נגררת אחר הנפש שהיא נשארת:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שבאו תחת משניות אלו בגמרא אלו הן:

ההורג את חברו נהרג בסייף ובאביו ואמו גם כן בסייף לא נאמרה הכאת אב ואם בחנק אלא בהכאה לבד אבל לא בהריגה שלא בא להקל עליו אלא להחמיר עליו וכבר ידעת שהסייף חמורה מן החנק הורג נפש שאמרנו עליו שהוא בסייף אין בו חלוק בין גדול בין קטן בין זכר בין נקבה טומטום ואנדרוגינוס אפילו קטן בן יומו והוא שיצא מכלל ספק נפל אבל ספק נפל תוך שלושים יום או ודאי אף לאחר שלשים כגון בן שמנה אינו נהרג:

הכאה של אב ואם שהוא נידון בה בחנק דוקא בשיש בה חבורה ואפילו חבורה חוזרת אבל אם אין בה חבורה הרי הוא כמכה שאר בני אדם שאם יש בה סרך ממון משלם מה שראוי לו בדין חמשה דברים ואם אין בה שוה פרוטה לוקה ואע"פ שכל שיש ממון ומלקות לוקה ואינו משלם בפירוש רבתה תורה חובל לתשלומין ואינו לוקה ובהכאה שיש בה חבורה פטור מממון הואיל ויש בה מיתה הכחישו באבנים ולא עשה בו חבורה וכן שלא מת באותה הכאה דינו בחמשה דברים אבל לא במיתה ובבהמה הואיל ואין בה אלא צד ממון הכחישה באבנים חייב:

כל שיש שם דין מיתה אפילו עשאה בדרך שאין שם מיתה כגון שלא התרו בו פטור שנאמר מכה אדם יומת ומכה נפש בהמה ישלמנה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד לפטור אלא לחייב כך מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לחייב אלא לפטור כמו שבארנו למעלה:

החובל בחבירו לרפואה כגון שחתך לו אבר או בשר לרפואה פטור אע"פ שפשע בו והזיק ואין צריך לומר בבהמה ולא עוד אלא באביו ואמו פטור בדיעבד אלא שלכתחלה אסור לו מעתה בן לא יקיז דם לאביו לכתחלה ולא יטול קוץ התחוב בבשרו ולא יפיס לו מורסא וכיוצא באלו מחשש חבורה ואם עשה לכונת רפואה פטור ודברים אלו דוקא בשיש אחר לעשות אבל אם אין שם אחר והם מסתכנים או מצטערים עושה ברשותם לכתחלה ומצוה עליו לעשות:

מחט של יד והיא מאותן שלנו העשויות לתפירה מותר לטלטלה בשבת ליטול בה את הקוץ ולמדת לפי דרכך שנטילת הקוץ בשבת מותרת ואע"פ שאפשר שיבא לידי חבלה והרי חובל חייב במקום קלקלה מ"מ מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה ולשטת גדולי המחברים שחייבו במלאכה שאינה צריכה לגופה יראה לפרש דבר זה לדבריהם מפני שהוא מקלקל ולא אמרו בחיוב חובל במקום קלקלה אלא במתכוין להזיק מתוך כעסו שהוא נמצא כמתקן אצל יצרו הרע ומ"מ במקומה כתבנו מה שיש לדון על דבריהם: