מאירי על סנהדרין קנה

הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות או שנים או שלשה בין בבת אחת בין בזה אחר זה כלם פטורין ממיתת בית דין וכן אם כבשוהו לתוך המים או דחפוהו לבור או זרקו בו אבנים ומ"מ דוקא אמרו בזה אחר זה פטורין בשיש בכלם ואף בראשון כדי להמית והואיל ולא מת תחת ידם אף הם פטורין וכן שאין באחד מהם כדי להמית אבל אם לא היה במכת הראשונים כדי להמית ויש באחרון כדי להמית לפי מה שהוא עכשיו אחרון חייב:

מי שהרג את הטרפה פטור ממיתת בית דין הואיל ונודע שהוא טריפה או שנולד בו דבר המביאו לספק זה אבל כל סתם בני אדם בחזקת שלימים הם הרג את החולה אע"פ שהיה מסוכן ונוטה למות ואפילו גוסס נהרג עליו אבל אם היה גוסס על יד בני אדם כגון שהוכה עד שנטה למות והוא גוסס פטור:

אדם טרפה שהרג את השלם אם בפני בית דין הרי זה נהרג משום ובערת הרע וכגון שראו ביום שאין צריכין לעדים ואע"פ שמכיון שראו אין רואין לו עוד זכות הואיל וטרפה הוא אין חוששין כל כך להצלתו ולא עוד אלא שזה צורך שעה על כל פנים שאם לא יהרג אף בפני בית דין ירגיל עצמו בכך ואם בפני עדים לבד פטור שהרי זה עדות שאין אתה יכול להזימה שהרי אם הוזמו יכולין לומר להרוג טריפה באנו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות בדיני נפשות שהם בדרישה וחקירה:

הרובע את הטרפה חייב ואין אומרין הרי היא כמתה וכן אם שכב עם בהמה טרפה ויתבאר במקום אחר אפילו נשחטו בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליהן חייב עד שתמות או שיתיז את הראש וטרפה שרבע בפני בית דין חייב משום ובערת הרע שלא בפני בית דין פטור מתורת עדות שאי אתה יכול להזימה על הדרך שכתבנו בהריגה ושמא תאמר הרי זה עדות שאתה יכול להזימה מצד הנרבע אפשר שנרבע באונס או שהיה הנרבע קטן או גוי או בהמה כך מצאתיה לגדולי הדורות ולמדנו לדבריהם שכל שהעדות הוא מאותן שאתה יכול להזימה מצד אחד אע"פ שאין אתה יכול להזימה מכל צדדיה עדות שאתה יכול להזימה הוא וחייב מאחר שביארנו בעדים שהעידו על הטרפה שהרג שאין הטרפה נהרג על פיהם ושאם הוזמו אין נהרגין אף עדים שהם טרפה שהורגין על פיהם שהעידו על שלם שהרג והוזמו אין נהרגין מפני שאם הוזמו זוממיהם אין נהרגין שלא הזימו אלא טרפה:

כבר ידעת בשור שהמית את האדם שהוא נסקל ואם הוא מועד משלחין עוד בעליו את הכפר שור שהוא טרפה שהרג פטור אף מן הסקילה כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון שכל שהבעלים טרפה פטור כך כל ששורו טרפה פטור וכן שור של אדם טריפה שהרג פטור ואין צריך לומר בשור שלם והוא של שלם שהרג את הטרפה שהוא פטור:

המשנה השלישית והכונה בה ככוונת משנה שלפניה ואמר המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף מכה שיש בה כדי להמית ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אלא שלא נתרפא אבל הקל עד שאלו מצאוהו מתחלה על מדרגה זו לא היו אומדין אותו למיתה ואח"כ הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר שמחמת מכתו מת ואין אומדין אותו אומד שני בשהקל אחר שלא נתרפא והלכה כחכמים ויש פוסקין כר' נחמיה ולא עוד אלא שיש שאין גורסין כאן וחכמים מחייבין וענין שרגלים לדבר הם מפרשים אותו על דברי ר' נחמיה כלומר רגלים לדבר אחר שהוקל שלא מת אלא מחמת חולי אחר וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: