מאירי על סנהדרין קכט

המשנה העשירית וענינה כענין מה שלפניה ובפרט בענין אוב וידעוני שהעושה אותם ברצונו במזיד ובהתראה נסקל ובלא התראה בכרת ובשוגג חטאת קבועה ואמר על האוב שהוא פיתום י"י מכשף המדבר משחיו וענינו הוא שהוא הולך על הקבר שהוא רוצה או לוקח גלגולת של מת או עורו ומקטיר קטרת ידועה אצלם ואוחז בידו מקל או ענף ומכה בכח ובתמידות או מקיש בזרועותיו ומפיל עצמו בארץ ומדבר בלאט כפי מה שיזדמן לו בבלבול עד שאינו יודע מהו מדבר וכח דמיונו מתעורר עד שמי שכח המדמה שלו חזק יבהל לאותם המעשים ויעיר דמיונו ויראה לו במחשבתו כאלו קול נמוך יוצא מן הארץ מתחת שחיו של בעל אוב כקול נמוך ויצייר משם תשובתו בדמיונו וידעוני הוא שלוקחין עצם עוף וי"א עצם חיה ושם העוף או החיה ידוע ומניחו בפיו ומקטיר שם קטורת ידועה עם עשיית דברים אחרים עד שמדבר בפיו דברים לא ידע הוא ענינם והשואל יצייר ויבין תשובתו מתוכם הרי אלו ר"ל בעלי המעשה בסקילה והשואל בהם באזהרה לבד מאמרו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: