מאירי על סנהדרין קט

כל הביאות האסורות חיובן בין כדרכה בין שלא כדרכה שנאמר משכבי אשה שני משכבות יש לה לאשה וכן הדין בבהמה ואין צריך לומר בזכור שכל הדרכים שוים בו לקלקלה וכן כל הביאות האסורות הן של כרת הן של מלקות הן של מיתה הן של זכור הן של בהמה הן של אשה הן כדרכה הן שלא כדרכה חיובן בהעראה לבד אע"פ שאין שם גמר ביאה והעראה זו עיקר הדברים בפירושה הכנסת ראש העטרה וגמר ביאה הוא הכנסת כל האבר אע"פ שלא הוציא שכבת זרע וי"מ בהעראה נשיקת האבר לבד בלא שום הכנסה ולא יראה כן:

הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת שהרי בזכור הרובע והנרבע משם אחד הם באין וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ששתיהם משם אחד באו כמו שיתבאר הא בא על הזכור והביא בהמה עליו בהעלם אחד או בהפך חייב שני חטאות שהרי זכור ובהמה משני שמות באו זו שאין אנו מחייבין בהעלם אחד אלא חטאת אחת פירושו כשהביא עליו אותו הזכור שכבר בא הוא עליו וכן בבהמה אבל בא הוא על אחד והביא על עצמו אחר אע"פ ששוכב ונשכב משם אחד באו הואיל וגופים מוחלקים הם חייב על כל אחת ואחת ואפילו בא הוא על שניהם שהכל שוכב או שהכל נשכב וכן אם בעל כמה נדות או כמה אחיות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמו שיתבאר במקומו:

כל ביאה האסורה אין חיובה אא"כ היתה בקושי האבר אבל כל ששימש באבר מת אפילו נכנס הואיל ולא מתוך קשיו נכנס אלא מחמת שהכניסו הוא בידו פטור מכלום אלא שמכין אותו מכת מרדות וביבמות התבאר שפוסל הוא מן התרומה ומעתה המערה בעצמו פטור שהרי בקושי אי אפשר ובמת אינו כלום:

בן נח מוזהר על העריות שבכללן הזכור והבהמה ומ"מ כל שבא על הבהמה או הביאה עליו אע"פ שנסקל על ידה אין סוקלין את הבהמה על ידו לא נאמר להרוג את הבהמה אלא בישראל שיש שם תקלה וקלון ואע"פ שבן תשע מביא את הבהמה לסקילה מ"מ יש במינו תקלה וקלון מה שאין כן בבן נח שאין לו קלון ובשת בכך ואע"פ שנצטוינו על שריפת האשרה וביארו הטעם מפני שבאה לאדם תקלה על ידה ר"ל לאותם שעבדוה שהרי בני נח הוזהרו על ע"ז אע"פ שאין להם בשת בכך אפשר שבע"ז החמירה התורה הרבה:

יש שואלין אם סבת שריפת האשרה מפני התקלה אף במחובר היה לה לצוות בהשחתתה ואפשר שאין התקלה מצויה אלא בתלוש כגון שנטעה מתחלה לכך וכן יש שואלין אם סבת שריפת האשרה מפני התקלה האיך אמרו בע"ז של גוי שיש לה בטלה וכתבו גדולי המפרשים שהגוי אינו מצווה לא בהריגת הבהמה ולא בשריפת האשרה ומאחר שלא נצטוה בכך כל שבטלה קודם שתבא לידי ישראל ודאי מתוך רצונו הופקע שם ע"ז ממנה אבל ישראל שנצטוה בהשחתתה אין השחתתה מבטלה משבאה לידו ומכאן כתבו גדולי המפרשים שבן נח הבא על הבהמה אם הבהמה של ישראל או שקנאה אח"כ או ניתנה לו במתנה חייב להרגה ולא יראה כן:

מי שהשתחוה לבהמתו הן גוי הן ישראל אע"פ שהוא חייב הבהמה מיהא לא נאסרה להדיוט שדינה כמחובר שלא ליאסר אע"פ שהעובד חייב וכמו שאמרו למטה במשתחוה להר שההר מותר והמשתחוה בסייף ומ"מ אם עשה בה מעשה כגון ששחט בה אפילו סימן אחד לע"ז אסרה אף להדיוט אם היא שלו כמו שביארנו במקומו: