מאירי על סנהדרין קז

יתבאר מסוגיא זו בשלשה פסוקים אלו ר"ל בראשון ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה וכו' והשני ערות אשה אביך לא תגלה ערות אביך היא והשלישי בעונש איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה שלדעת ר' יהודה ערות אביך הראשון באשת אביו בין אמו בין שאינה אמו ואמו שאינה אשת אביו מערות אמך ואמך היא לדרוש משום אמו אתה מחייבו וכו' ולענין עונש איש אשר ישכב את אות אביו בין שהיא אמו בין ואינה אמו ואמו שאינה אשת אב מגזרה שוה נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן ערות אביו גלה מה באזהרה עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש כן ומחיים וערות אשת אביך לחייב אף לאחר מיתה וערות אביך היא לדרוש שמשום אשת אב אתה מחייבו ולא משום אשת איש ועונש שלאחר מיתה מגזירה שוה שהזכרנו ולדעת חכמים שמחייבים בשתים ערות אביך הראשון לזכור וערות אמך לאמו שאינה אשת אב וערות אשת אביך אזהרה לאשת אב בין אמו בין שאינה אמו דערות אביך היא לרבות שם אשת אב לאחר מיתה ועונש אשת אב בין אמו בין אינה אמו מחיים מואיש אשר ישכב את אשת אביו ולאחר מיתה מערות אביו גלה ועונש אמו שאינה אשת אב מאמך היא וזהו כללה של סוגיא זו וכבר פסקנו שהלכה כחכמים:

ומעתה אתה למד שהרובע את אביו חייב שתים אחת משום ואת זכר לא תשכב וכו' ואחת משום ערות אביך אם בשוגג ולענין קרבן אם במזיד ולענין התראה על הדרך שביארנו ובבן נח שאין בו קרבן יש בו תורת שתים במזיד לענין התראה וכן הרובע אחי אביו חייב שתים שנאמר ערות אחי אביך ונאמר ואת זכר וכו' ואע"פ שנכתבה באחי האב הוצרך לכתבה באב שאין עונשין מן הדין כמו שכתבנו:

המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר הבא על הזכור ואע"פ שלא חדש בו דברים הוא תופשו כדי להחזיר את כלם על הסדר והבא על הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה וידוע באלו שאף הבהמה בסקילה שנאמר ואת הבהמה תהרוגו ועל דבר זה הוא שואל אם אדם חטא בהמה מה חטאה ופירש בה לפי שבאה תקלה על ידה לאדם ר"ל מכשול עון ועוד טעם אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פלוני על ידה וזה הטעם הוא הנקרא קלון ונמצאו שתי סיבות בהריגת הבהמה הראשונה נקראת תקלה והשניה נקראת קלון:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כלל גדול בכל העריות האשה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה ביאתה ביאה והזכר מבן תשע שנים ולמעלה ביאתו ביאה מעתה כל הבא ביאה האסורה והיא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה הוא נידון על ידה אם למיתה אם לכרת אם למלקות לפי מה שהיא ערוה והיא פטורה שאינה בת עונשין וכל אשה גדולה שבא עליה ביאה האסורה קטן מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה היא נידונית על ידו והוא פטור שאינו בר עונשין אבל כל שהאשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אע"פ שהבא עליה גדול וכל שהזכר פחות מבן ט' שנים ויום אחד אע"פ שהנבעלת גדולה אין זו ביאה כלל אלא נגיעה בעלמא ושניהם פטורין:

קטן שבא על הזכור אם היה הזכור גם כן קטן שניהם פטורין שניהם גדולים שניהם בסקילה היה הרובע גדול והנרבע קטן אם קטן זה מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה הוא פטור ורובעו נסקל על ידו ואם מכאן ולמטה אף רובעו פטור היה הרובע קטן והנרבע גדול אם מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה הנרבע נסקל על ידו והרובע פטור ואם מכאן ולמטה אף הנרבע ממנו פטור אלא שהוא בדין מכת מרדות לדעת גדולי המחברים: