מאירי על תהלים ו:ו

והוא אמרו כי אין במות זכרך כלומ׳ אם לא טרח האדם בחיו לעבודת האל אין לו פנאי בזה אחר המות וכן ענין בשאול מי יודה לך כלומ׳ אם לא טרח בחייו. והמות והשאול הוא ענין האבדון כלומ׳ מי שלא עבד האל בחייו והוא מכת האויבים והנדחים במקום צלמות ולא סדרים לא יוכלו עוד לזכור האל ע״ד אמרם מי שטרח בע״ש יאכל בשבת וכן מי שטרח ביבשה יאכל בים והוא לרוב ענותו ומותו עצמותו והחזיקו נפשו להיותו בכלל החטאים אע״פ שהתשובה מצלת אף בדכדוכה של נפש ובשעת מיתה מ״מ היא תשובה פחותה עד שלרוב תשוקתו ודבקה בו היא אצלו כאין והיה מבקש על חייו להתמיד בעבודת האל בחייו עד שיבא לתכלית השלמות.