מאירי על תהלים נג

למנצח על מחלת וגו׳. מחלת הוא כלי שיר ויראה לי שהוא מלשון מחלה כלומ׳ מעורר הדאגה כמו שידוע בחכמת הניגון שיש שם מיתרי דאגה ובכי וזה המזמור כבר בא דוגמתו בספר הראשון והוא המזמור הי״ד אין ביניהם רק שינוי מלות מעט וביארנו שם שהוא נאמ׳ על חרבן הבית בנבוכדנאצר ושמא זה נאמ׳ על חרבן שני ועל טיטוס וסידורו היה בין ענין דואג האדומי והזיפים שכמו שהיו בנבחרים שבישראל מקוים מלכות דוד מפי הנבואות הקדומות והרשעים אשר מהם דואג והזיפים מתנכלים להמיתו ולהכחיש הנבואות והאל הפר עצתם, כן דבר ישראל עם האומות שאנחנו מקוים ביאת המשיח על ייעודי הנבואות והם יתנכלו עלינו ויכחישו הכל וגם בבואו יקומו עליו וביאור המזמור כבר כתבנוהו שם אלא שנשוב הנה בביאור כלל הענין.

ו אין א׳ הוא מצד שהיו עובדים לאלילים ואמ׳ שם התעיבו עלילה ר״ל פעולה וכאן נאמ׳ התעיבו עול כלומ׳ התעיבו דרכם בעמל

וקראם בני אדם לסכלותם והמוניותם

וכולו סג פועל עומד כמו נסוג כלומ׳ הולך לאחור תמיד ונאלחו כמו נשחתו או נמאסו מלשון חלאתה (יחזק׳ כא ז) והוא הפוך כמו שביארנו שם.

ואמ׳ הלא ידעו וכו׳ כמו שפירשנו שם

ו שם פחדו פחד פירשנוהו על נבוכדנאצר ובנו אבל כאן ביאורו על אחרית הימים בביאת גוג ומגוג שבהתקבצם יפחדו פחד גדול בראותם דבר ודם וגשם שוטף ואבני אלגביש וכו׳ (שם לח כב) ו לא היה פחד פי׳ לא היה פחד כמוהו כמו זה העם לא היה (ישע׳ כג יג) שפירושו לא היה כמוהו ופזר עבר במקום עתיד כלומ׳ במקום יפזר עצמות חונך ר״ל החונה עליך. ואמ׳ כנגד המשיח הבישות כלומ׳ החזרתם ריקם ממועצותיהם כי האל מאס אותם והיה עמך.

ו מי יתן פירשנוהו במזמור הראשון.